מה ישתנה - תוסף להגדה של פסח - ליל הסדר התשפ"ד

מה ישתנֶה תוסף להגדה של פסח ליל הסדר התשפ"ד

תודה למי ששיתפו בחשיבה, ברעיונות, בהשראה ובכתיבה (בסדר אלפביתי של השמות הפרטיים):ושתרמו לעיצוב התוסף הרבה איימי לוין, חנתון איריס שדה רסלר, הרצליה הרב אירנה גריצבסקיה, מנכ"לית מדרשת שכטר הרב אלישע וולפין, קהילת ואהבת, זכרון יעקב הרבה אמירית רוזן, קהילת מורשת אברהם, ירושלים הרב ארי חסיד, דיקן משנה, בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר הרב ד"ר גיל נתיב, קהילת הכרם, כרמיאל הרב גילה דרור, תל אביב הרב דוד גודמן, קהילת מורשת אברהם, ירושלים הרב דורון רובין, קהילת עדת שלום-עמנואל, רחובות הרבה דקלה דרוקמן-שרצר זיוה נתיב, קהילת הכרם, כרמיאל הרבה חיה רואן בקר, דיקנית בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר הרב יואב אנדי, ראש מדרשת חנתון הרבה מעיין בלדינג-צידון מרטין הרשקוביץ, יוצרים זיכרון הרבה נטלי לסטרגר, המניין המשפחתי המסורתי בכפר ורדים נסים אסבן, אלוני הבשן הרבה סנדרה קוכמן עינט קרמר, השומר החדש הרב קרן ריס מדווד, פליינויו, ניו יורק הרבה שרה כהן, מועצה אזורית חבל אילות אילת אסקוזידועריכת האסופה דפי בר אילןעריכת לשון יריב יוחאיעיצוב גרפי נסים אסקוזידוהפקה תודה לגילת עירון־בהר מזכרת בתיה 1912 ת״ד sipur4u.co.il 08-9356948 - ניסן התשפ”ד 2024 אפריל בשיתוף

4 5 ל קראת פורים השנה, סיפרה לי חברתי הרבה דברה ניומן־קיימן – רבת קהילה קונסרבטיבית גדולה באזור שיקגו – על מגילת אסתר של הקהילה. המגילה נכתבה בידי הרב המייסד של הקהילה, הרב ויליאם פרנקל, כשהיה נער בן . בעת שהמתינו הוא ומשפחתו למועד נסיעתם לארצות הברית, 1938 בווינה, בשנת 15 להינצל מהגורל האכזר שציפה ליהודי אירופה, הם לא העזו לצאת מן הבית. בעודו ספון בביתו באימת מוות הוא ישב וכתב מגילת אסתר. פיסת המידע הקטנה הזאת ריגשה אותי במיוחד כאשר תהינו האם לחגוג את פורים וכיצד, ובאיזה מין מעמד נקרא את מגילת אסתר. דמיינתי את הנער הצעיר דולה עוז רוח ותקווה מכתיבת מגילת אסתר דווקא, כשבחוץ משתולל מלאך המוות, ומהמחשבה שסיפור המגילה מהדהד את סיפורו שלו. והנה, כעת אנו עומדים בפתחו של חג החירות, לדאבוננו עדיין בעצב עמוק, בסבל ובחרדה קיומית; וכמו אותו נער מפוחד ומסוגר בביתו, אנו מוזמנים אל שולחן הסדר, לעלעל בסיפור יציאת מצרים ולהבין שהוא בעצם סיפורנו. האסופה הזאת, פרי עמלם של רבות וטובים ובתמיכת "יוצרים זיכרון", מבקשת לסייע בכך. היא מספרת מעט מסיפורנו בדור הזה, לפי נושאים בהגדה כדי להקל על שילוב הדברים במהלך הסדר. אפשר לעיין באסופה לפני החג ולבחור רעיון לקערת הפסח או לשולחן החג, או תחינה להדלקת נרות החג; אפשר לשאוב השראה אישית, לעורר מחשבה לקראת החג ולהגיע מחוזקים מעט לליל הסדר; אפשר להדפיס את החוברת או חלקים ממנה לליווי ההגדה; או לשלוח אותה מראש ולהזמין את המסובים לבחור חלקים שירצו לשלב בליל הסדר. נשוב לרגע לסיפורו של הרב ויליאם פרנקל. לימים סיפר בנו, שביום האחרון ללימודים, לפני שהנאצים סגרו את בית הספר שבו למד אביו בצעירותו, אסף המנהל את כל התלמידים ואמר להם: "יום אחד הנאצים לא יהיו כאן יותר, וילדים יהודים עדיין יאמרו 'שמע ישראל'." אנחנו חייבים לדעת שיום אחד המלחמה הזאת תיגמר, וילדים יהודים עדיין ישירו "מה נשתנה". הלוואי שנמצא כוח ברגעים האלה, סביב שולחן הסדר, לשירה עדינה, שיחה והרהור, ולהמשיך ולספר את הסיפור שלנו. הרבה חיה רואן בקר, דיקנית בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר ב יציאת מצרים – הרגע שאותו אנו מזכירים ומזכירות בליל הסדר ושבו החל קיומנו כעם – זכו אמותינו ואבותינו, העבדים המשוחררים, למנהיגות משולשת: משה, שהנחיל את הנהלים והחוקים והמשפטים שעליהם מושתתים חיינו כעם עד היום הזה; אהרון אחיו, שהיה אמון על חיזוק נפשם של העבדים והשפחות המפוחדים ששוחררו למדבר השומם; ומרים אחותם, שהרימה קולה בשירה והייתה מקור השראה ורוחניות ברגע היציאה מעבדות לחירות. אנו, הרבות והרבנים של כנסת הרבנים בישראל, הרבנות המסורתית הישראלית, מבקשים לסמן את כל שלושת האפיקים הללו בישראל כיום. הדרך כעת מעורפלת, אבל שאיפותינו לשלום, לבריאות, לביטחון ולשכנות טובה – צלולות וחדות. את הדרך אנו מבקשים לפלס באמצעות שלושה מרכיבים חשובים – הלכה, שלמות נפש ורוממות רוח. ברוח זו אנו מתכבדים להגיש לכם, יחד עם שותפינו מבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, אסופה זו של קריאות, פרשנות, הרהורים ופעילויות לחג הפסח השנה. אנו מקווים כי האסופה תאפשר סדר פסח המחובר הן לסדרים קודמים אפופי זיכרונות של אהובים ואהובות מן העבר, והן למציאות המרה שבה אהובים ואהובות מן ההווה אף הם אינם. ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום. הרבה איימי לוין, הנשיאה היוצאת, כנסת הרבנים בישראל

6 7 "חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכול באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ח"נ ביאליקואל תתחכמו הרבה." ב עת כתיבת שורות אלו, ערב פסח התשפ"ד, הלב והרוח רחוקים מלשמוח ולהתרגש כנדרש לקראת החג הממשמש ובא. בנים ובנות, אימהות, אבות וסבים רבים מדי עדיין מצויים במעמקי המנהרות בעזה. איך נחגוג יציאה ממצרים בעוד כולנו שבויים במֵצַרים אלה? מצרי השבי, מצרי המלחמה, מצרי האובדן והאבלות הפרטית והקולקטיבית? ואני חושבת על הפסח הראשון במצרים: המלאך המשחית מסתובב מבית לבית, זעקה גדולה ומרה סביב כי "אין בית אשר אין שם מת", ושם, ברגעים האלה, כשהם ספונים בתוך בתיהם, נדרשו ישראל לשחוט את קורבן הפסח "שה לבית", ולסמן בדם את השתייכותם לסיפור הגדול הנקרא "ישראל". או אז ישבו יחד וציפו, וחיכו, וקיוו, ובעיקר נדרשו להאמין כי בא זמן גאולתם והנס הגדול יתרחש בעוד רגע. כשהחושך והאימה ואי־ הוודאות אפפו את מצרים כולה – נדרשו ישראל להחזיק באור התקווה לחירות. בכל שנה ושנה אנו חוזרים לערב אחד אחורה בזמן: "ּבְכָל־ּדֹור וָדֹור חַּיָב אָדָם לִרְאֹות אֶת־עַצְמֹו ּכְאִּלּו הּוא יָצָא מִּמִצְרַיִם, שֶּׁנֶאֱמַר: וְהִּגַדְּת לְבִנְָך ּבַּיֹום הַהּוא לֵאמֹר, ּבַעֲבּור זֶה עָשָׂה ה' לִי ּבְצֵאתִי מִּמִצְרַיִם. ֹלא אֶת־אֲבֹותֵינּו ּבִלְבָד ּגָאַל הַּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא, אֶּלָא אַף אֹותָנּו ּגָאַל עִּמָהֶם, שֶּׁנֶאֱמַר: וְאֹותָנּו הֹוצִיא מִשָּׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹותָנּו, לָתֶת לָנּו אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָּׁבַע לַאֲבֹתֵינּו." השנה נידרש להחזיק יותר מאי פעם את הבלתי אפשרי: את אי־הוודאות, האימה, החרדה והזעקה המרה; לצד התקווה והאמונה, השמחה וההודיה על היותנו מסובים כאן ועכשיו, יחד, בחיק המשפחה או בין חברים, ונודה על הניסים שהיו ושעוד נכונו לנו, לבנינו ולבנותינו, לכולנו. ובמילותיו של הנביא ישעיהו (נא, יא): "ּופְדּויֵי יְהוָה י ְׁשּובּון ּובָאּו צִּיֹון ּבְרִּנָה וְשִׂמְחַת עֹולָם עַל רֹאשָׁם ש ָׂׂשֹון וְשִׂמְחָה י ַּשִׂיגּון נָסּו יָגֹון וַאֲנָחָה". אמן, כן יהי רצון. הרבה נטלי לסטרגר, הנשיאה הנכנסת, כנסת הרבנים בישראל על האסופה מלחמת שבעה באוקטובר, "חרבות ברזל", נוכחת בכל רובד של חיינו. העם היהודי חווה טלטלה וזעזוע עמוק, ועתה אנו תוהים איך נכון לנו לערוך את ליל הסדר בצל אירועי ימים אלה? באילו מילים נבחר כעת? באילו מובנים נשתמש הפעם בטקסטים העתיקים? כיצד מתפרשים אצלנו השנה אותם רעיונות מוכרים? מהי חירות בימינו? האם אנחנו מרגישים חופשיים? ליל הסדר הוא טקס שכל משפחה מובילה בביתה, כמנהגה, כראות עיניה. סדר פסח הוא טקס מפורט, אך עם זאת הוא גמיש ומכיל מנהגים חדשים. ההגדה מלאה בפרשנויות, המסורת מאפשרת לנו להתבונן באותם סמלים, באותן תחנות במסע, דרך העיניים שלנו כיום, ולהוסיף לשולחן גם את מה שמסמל את חוויית החיים שלנו בהווה. כמו כן, ההגדה עצמה מזמינה אותנו לצלול לתוך רצף של קושיות – שאלות שמקשות עלינו, ומתבקש שנוסיף עליהן ונשאל קושיות משלנו בטקס החג. להכנת חידון תוכלו להיעזר בחידונים הבאים: באסופה זו משולבים: מאמרים להשראה, שאנו מציעים לקרוא לקראת ליל הסדר; רעיונות טקסיים להעשרת ליל הסדר ברוח ימים אלה; שאלות פתוחות לדיון סביב שולחן הסדר; וקטעי קריאה בליל הסדר, לבחירתכם. בעזרתם אנו מבקשות ומבקשים לפתוח חלונות ודלתות להגדה, כדי למצוא נחמה, כוח ואמונה להתמודד עם הימים שעוד נכונו לנו. אילו שירים מחזקים ומנחמים תוסיפו השנה להגדה? חידון פסח של תל״י שירים מאז השבעה באוקטובר חידות להדפסה – תל"י החידון של הרב דורון רובין

8 9 ערב חג הדלקת נרות יום טוב ראשון של פסח בערב החג נדליק זוג נרות נוסף, נרות החירות והתקווה, למען החטופות והחטופים, ונישא תפילה לשחרורן ולשחרורם במהרה. רֶגַע לִפְנֵי כְּנִיסַת הַחַג, נִזְכֹּר וְנַזְכִּיר אֶת כָּל גִּבּוֹרֵי וְגִבּוֹרוֹת עַמֵּנו שֶׁיִּזְכּו בִּמְהֵרָה לִרְאוֹת אוֹר יוֹם, וְיֵצְאו מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, מִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וְיַחְזְרו שְׁלֵמִים בַּגּוּף וּבַנֶּפֶש בִּמְהֵרָה לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם. נַדְלִיק נֵרות אלה שֶׁל חירות, תִּקְוָה וְאוֹרָה לְמַעַן יִזְכּו הֵם וְנִזְכֶּה כֻּלָּנו לִרְאוֹת בְּחַג הַפֶּסַח הַזֶּה בְּנֵס שִׁיבָתָם הַבַּיְתָה, אָמֵן וְאָמֵן. מִי שֶׁבֵּרַך אֲבוֹתֵינו אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינו שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה הוּא יְבָרֵך אֶת כָּל הַשְּׁבוּיוֹת וְהַשְּׁבוּיִים, הַחֲטוּפוֹת וְהַחֲטוּפִים בִּידֵי צַר וְאוֹיֵב, נָשִׁים וּגְבָרִים, טַף וּזְקֵנִים. יִתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים אֶת עוֹצְמוֹת הַגּוּף וְהַנֶּפֶש הַדְּרוּשִׁים לְמַעַן עוֹד יַחֲזִיקו אֶת יְמֵי הָעַבְדוּת וְהַשְּׁבִי בָּעֵת הַזֹּאת. יְבֹרְכו בְּנֵי וּבְנוֹת מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם בְּעֹז הרוּח עַד יָשׁוּבו וְיִרְאו בְּשׁוּב יַקִּירֵיהֶם לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בִּמְהֵרָה עוֹד בְּחַגֵּינו זֶה, אָמֵן. נדליק את נרות החג ונברך: בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינו מֶלֶך הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנו בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנו לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב. בָּרוּך אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינו מֶֽלֶך הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנו וְקִיְּמָֽנו וְהִגִּיעָֽנו לַזְּמַן הַזֶּה. הוספת פריטים סמליים לשולחן או לקערת ליל הסדר מנהגים שונים התחדשו לאחרונה בקהילות שוויוניות. למשל: הנחת תפוז בקערת הסדר כדי לסמל את השוויון בין המינים ובין בני האדם; או מזיגת כוס מרים – גביע מים לזכר מרים הנביאה, כביטוי לריפוי ולמקומן של הנשים בסיפור יציאת מצרים. • , לציון הציפייה של כולנו לשובם סרט צהובהשנה נכרוך סביב הגביעים או המפיות של החטופות, החטופים והנעדרים. • , זכר לאירועי שבעה באוקטובר, סמל לגעגועים ולדאגה לימוןנוסיף לקערת הסדר לשלומם של החטופות והחטופים, לצער על הנופלים ועל ההרוגים, לכאב הפצועים. אבל גם כסמל לתקווה, שכן לימון עשוי להפוך ללימונדה, לתקווה שיבואו ימים טובים יותר. • או עציצים, במקום זרי פרחים, כדי להזכיר את עציץנעמיד על שולחן הסדר המפונים העקורים מבתיהם זה חודשים רבים. מי ייתן וישובו בשלום ובבטחה במהרה למקומם. • השנה, בשעה שאנו מתמודדים עם משבר, אובדן וכאב, אנו חווים גם את התעלות הרוח הישראלית – בנתינה, בחסד ובהתגייסות. אפשר לסמל גם את אלה על שולחן . לכבוד המתנדבות והמתנדבים – המביטים בכלנית אדומה או בענף זיתהפסח סביבם ושואלים: למי אני יכול/ה לעזור? איך אני יכול/ה לתמוך? – נוסיף לשולחן כלנית. סימן לאביב ולצמיחת התקווה והאמונה, לתקומתנו מתוך השברים והאבל, כדי שנזכור ש"שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה, אבל כלניות תמיד תפרחנה" כמילותיו של נתן אלתרמן. עם ישראל זוקף קומה גם בימים הקשים ביותר. ביחד נבנה קומה שתביא תיקון וגאולה לעולם. איזה פריט סמלי הוספתם השנה לקערת ליל הסדר, ולמה?

10 11 מחצית הפת הרב גיל נתיב "בוצעים את המצה האמצעית לשתיים, ומצפינים את החצי הגדול לאפיקומן." ההסבר המקורי למנהג זה נמצא במסכת פסחים קט"ו ע"ב: "דרכו של עני בפרוסה" – העני, שאינו בטוח אם יהיה לו מזון מחר, איננו אוכל את הפת בשלמותה, אלא אוכל כמחציתה ומצפין במקום בטוח את המחצית האחרת. עדות לכך מביא ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות", המבוסס על זיכרונותיו ממחנה הריכוז. בשיא הרעב הוא לא אכל את כל מנת הלחם שניתנה לו, ושמר בתוך "בגדיו" את מחציתה. איזה "אפיקומן" נבקש בימים אלו? ואיך נרגיש כשנמצא אותו? מהו השינוי שאנו מייחלים לו? המסובים מוזמנים ומוזמנות להציע: השתא _____ לשנה הבאה ______ השתא _____ לשנה הבאה ______ יחץ מגיד ויוציאם הרבה מעיין בלדינג־צידון הא לחמא עניא. זה לחם העוני שחירותנו מעלה לרמת קדושה. דאכלו אבהתנא... אבל מה עם אחינו? מה הם אוכלים עכשיו? בארעא דמצרים... שם, במנהרות הצרות, הנשאר בכלל לחם? כל דכפין ייתי וייכול... כל פיתה עבשה שתשאיר אותם חיים גם היא תעלה לרמת קדושה. כל דצריך ייתי ויפסח. בזכות אבותינו ואמותינו בזכות תחינותינו ותפילותינו בזכות מעשי הגבורה, החסד והנדיבות יפסח עליהם מלאך המוות ויוציאם ה' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. השנה הם שם, בידי אויב ואנחנו איתם. לשנה הבאה, בארעא דישראל יושבים בראש השולחן, בלבוש לבן, שרים שירי חג. פעם, יספרו לילדיהם, היינו עבדים ועתה, בני חורין.

12 13 שתי פנים ללחם העוני הרב גיל נתיב "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים". על פי משפט זה אכלו אבותינו לחם עוני בארץ מצרים עוד בהיותם עבדים, ולא רק ביציאת מצרים. מכאן שלאותה מצה שתי משמעויות סותרות: במצרים היא סימלה את העבדות, וביציאה ממצרים – את החירות. דרשו פסוקים מיציאת מצרים והציעו הסבר משלכם למנהגי החג ולמשפטים בהגדה. תשובת הרב אירנה גריצבסקיה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו חיים בשלום ובשלווה, הלילה הזה – ליבנו בין שתי מלחמות, בארץ ובאוקראינה. שבכל הלילות אנו אוכלים והצלחות מתרוקנות, הלילה הזה – צלחתנו ריקה מלכתחילה. שבכל הלילות אנו פותחים את הדלת לאליהו, הלילה הזה – מקווים לשובם של יקירינו. שבכל הלילות אנו תפילה לגאולה, הלילה הזה – מוקדש לשלום חיילינו וילדינו. תשובת נסים אסבן שבכל הלילות היינו לטרף ואין מציל הלילה הזה יש לאל ידינו להושיע; שבכל הלילות עבדים היינו בארצות ניכר, בגלויות הלילה הזה אדונים אנו בארצנו; שבכל הלילות איכה ירדוף אחד – אלף הלילה הזה ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם; שבכל הלילות היינו שרויים בחושך ובעלטה הלילה הזה בוקר אור בארצנו. "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁך רָאו אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַה עֲלֵיהֶם". (ישעיהו ט, א) מַה ּנִש ְּתַנָה הַּלַיְלָה הַּזֶה מִּכָל הַּלֵילות?

14 15 תשובת זיוה וגיל נתיב שֶׁבְּכָל הַלֵּילות נדדה שנתנו מדאגות, הַלַּיְלָה הַזֶּה אנו מתחדשים בתקוות. שֶׁבְּכָל הַלֵּילות צפינו בקריסה, הַלַּיְלָה הַזֶּה אנו עדים לתחילת התקומה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילות מנינו הרוגים ופצועים, הַלַּיְלָה הַזֶּה אנו שותפים בשמחת המשתקמים והמחלימים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילות היה שולחננו חסר, הַלַּיְלָה הַזֶּה אנו מחבקים את השבים הביתה. מצרים שבתוכנו הרב אלישע וולפין "וַאֲפִילּו ּכֻּלָנּו חֲכָמִים, ּכֻּלָנּו נְבֹונִים, ּכֻלָנּו זְקֵנִים, ּכֻלָנּו יֹודְעִים אֶת הַּתֹורָה, מִצְוָה עָלֵינּו לְס ַּפֵר ּבִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל ה ַּמַר ְּבֶה לְס ַּפֵר ּבִיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְש ֻּׁבָח". כולנו רוצים לחשוב מחשבות מקוריות – "מחוץ לקופסה" – אבל על פי רוב אין לנו סיכוי. מחשבות חדשות, מקוריות וטריות הן האויב של המוח. הסיפור שהמוח מספר עשוי בדרך כלל מחומרים ממוחזרים ומתבניות שהוא פיתח ותרגל מגיל צעיר מאוד. המוח שלנו לא אוהב חידושים. הם מפריעים להישרדות (כך הוא חושב). מבחינתו, לא כדאי לצאת מהמרחב המוכר ומאזורי הנוחות. לכן, המִצְרַיִם שאנחנו חייבים להיחלץ ממנה איננה מדינה ערבית צפופה בצפון־מזרח יבשת אפריקה. מצרים היא הקופסה שבתוכה אנחנו כלואים בתחושת מצר ללא מוצא. פרעה הוא לא אחר מאשר המוח הנפלא שלנו. כעת ברור לגמרי מדוע קשה כל כך לצאת ממצרים. מדוע בני ישראל לא שמעו אל משה ("מקוצר רוח ומעבודה קשה"), מדוע, מרגע שהם יצאו משם ונשמו אוויר פסגות של חירות, הם ביקשו לשוב לקופסה המוכרת. "אם תנסה לצאת מהמוח שלך", מזהיר המוח, "אתה עלול לצאת מדעתך". פותחת ההגדה ואומרת: לא! וַאֲפִילו כֻּלָּנו חֲכָמִים – אפילו אם המוח שלנו משוכלל וקירות הקופסה מלאים בספרים. כֻּלָּנו נְבוֹנִים – אנחנו יודעים איך להתנהג בציבור לעילא ולעילא, ומבטיחים לא לעשות בושות. כֻּלָנו זְקֵנִים – הנפש כבר מחונכת וזקנה, וכמו זקני צפת, היא בטוחה שראתה הכול ושאיש כבר לא יכול לחדש לה דבר. כֻּלָנו יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה – שהרי עברנו את הגן, יש לנו חינוך יסודי, תעודת בגרות, תואר ראשון, אפילו שני, ותעודות מקצועיות מתנוססות על קירות הקופסה שלנו, וכולן מעידות: אני י-ו-ד-ע. ובכל זאת, מִצְוָה עָלֵינו לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם – גם אם המוח שלנו מספר, כהרגלו, את הסיפור האוטומטי, החוזר על עצמו, הלא מודע, המקובע והישן, אנחנו נגייס אותו לספר סיפור אחר, סיפור לא הגיוני בעליל. סיפור ניסי, פלאי ובלתי אפשרי. סיפור על חירות. החירות מהמוח עצמו! תפילה למען חטופים ונעדרים האדמו"ר מפיאסצנה רִבּוֹנו שֶׁל עוֹלָם! הַאֲזִינָה לְקוֹל בִּכְיֵנו וּלְאֶנְקַת לִבֵּנוּ, רְאֵה אֶת צַעֲרֵנו וְעָנְיֵנוּ, וְהוֹשִׁיעֵנו מִמְּצוּקָתֵנו הַגְּדוֹלָה. קְרוֹבֵי נַפְשֵׁנוּ, נָשִׁים וִילָדִים, אָבוֹת וְאִמָּהוֹת, אַחִים וַאֲחָיוֹת וּשְׁאָר אַחֵינו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נֶעֶקְרו מִתּוֹכֵנוּ. הֵם לֻקְּחו בַּשֶּׁבִי וְעִקְּבוֹתֵיהֶם לֹא נוֹדָעוּ. הֱיֵה נָא אַתָּה אֵל שַׁדַּי – מָגִנָּם שֶׁל כָּל הַשְּׁבוּיִים, שְׁמֹר עֲלֵיהֶם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, תֵּן לָהֶם כֹּח לַעֲמֹד בְּעִנּוּיִים מִידֵי מְעַנֵּיהֶם מְחָרְפֵיהֶם וּמְגַדְּפֵיהֶם. הַמְצֵא לָהֶם חִיּוּת, לְמַעַן יִזְכּו לָשׁוּב אֶל מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, [וּתְזַכֵּנו כֻּלָּנו כְאֶחָד לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְלֵמָה לְפָנֶיךָ]. וְהַיְלָדִים וְהַתִּינוֹקוֹת הָרַכִּים, אֵלֶּה שֶׁנִּגְזְלו מֵחֵיק אֲבִיהֶם וְאִמָּם, עֲשֵׂה נָא שֶׁיִּתְגַּלּו וְיִזְכּו לָשׁוּב אֶל אֲבוֹתֵיהֶם כְּבִימֵי צֵאתֵנו מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. הרב קלונימוס קלמן שפירא חיבר את התפילה לאחר שהנאצים חטפו את בתו באקציה הגדולה בוורשה, בזמן השואה. הרבי היה איש חינוך, שהשפיע על רבים, ואמר בין היתר: "הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר". חברו תפילה משלכם בהשראת התפילות המופיעות בתוסף.

16 17 וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח – אנחנו נספר, ונספר, ונספר, שנה אחרי שנה, יום אחרי יום, עד שסיפור יציאת מצרים יהפוך לנרטיב חזק ומכונן, שיתחרה בסיפור שהמוח ההישרדותי שלנו – החכם, הנבון, הזקן והיודע – מספר לעצמו, לנו ולעולם. נספר את הסיפור האלטרנטיבי כל כך הרבה פעמים, עד שנהיה כמו אותם חכמים, נבונים, זקנים ויודעי התורה, "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻע וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיו [...] מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתו הַלַּיְלָה". ומדוע בלילה? כי הייתה זו תקופה חשוכה בהיסטוריה של עם ישראל. הסיפור ששלט בתודעה הקולקטיבית היה של דיכוי וכיבוש. אבל בתוך תוכה של אותה חשיכה קיומית, מתוך הייאוש הגדול, בזמן שכולם סיפרו לעצמם את הסיפור ה"מציאותי" שבו לחלשים אין סיכוי, שבו הכוח הפיזי מכריע, שבו אין אלוהים ובטח שאין תקווה, ישבה חבורה של זקנים והתעקשה לספר סיפור אחר – סיפור של תקווה, של גאולה, סיפור על מציאות אחרת, שכבר בעצם היכולת לספר אותו, מתגלה החירות! "עַד שֶׁבָּאו תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרו לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ", השחר הפציע! הצלחתם! פיזרתם את החושך! "הִגִּיע זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית". מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות המוח מספר סיפור חזרתי ואפור. הלילה הזה, הלילה הזה, מתוך חופש בחירה קיצוני, נספר סיפור אחר. לא נשנן, אלא נספר. וכל המרבה בו תיאורים ודימויים, הרי זה משובח. ומה נספר? נספר על אותו כוח מופלא, מסתורי ומרגש, שמתגלה באגדות, שרוחש בכול, מקיים את הכול. נספר על הכוח שמוציא את האדם מן המיטה בבוקר, שמוציא אותו בכל יום מחדש מהמֵצַר התורן, מהסיפור החזרתי והמייאש שהמוח מספר לו, מהמקום התקוע והחשוך. הלילה הזה, הלילה הזה, כולו חירות לספר סיפור מכונן, חדש, שייזכר לדורות. ספרו על הבחירות במשפחתכם בזמנים של מאבק ומלחמה, בימים של חוסר ודאות. פרשו מנעד של תחושות ורגשות – פחד, אכזבה, כעס, אהבה, חברות ותקווה. אמר רבי אלעזר הרב דוד גודמן "אָמַר ר ַּבִי אֶלְעָזָר ּבֶן־עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי ּכְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה ו ְֹלא זָכִיתִי ש ֶּׁתֵאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם (הגדה של פסח, על פי משנה ברכות א, ה)ּב ַּלֵילֹות" תדהמתו של רבי אלעזר בן עזריה מעוררת בי תקווה. מדובר באדם מלומד וגדול בדורו, אשר חולל מהפכות בבית המדרש. עם זאת, דווקא הגילוי כי ניתן לספר ביציאת מצרים בלילות מעורר את ליבו. מדוע? מה מיוחד כל כך בסיפור יציאת מצרים בלילות? סיפור יציאת מצרים – על המעבר מעבדות לחירות באותות ובמופתים – נמצא בתורה, בתפילה בכל יום וכמובן בהגדה של פסח. קל יותר לספר אותו ביום, כלומר בזמן של חירות וחוסר דאגה. ומה כאשר השמיים מתכסים בענני אבל ואימה? כיצד נספר ביציאת מצרים כאשר אנו נתונים בצרה ובשביה? אין זה מובן מאליו, מלמד אותנו רבי אלעזר בן עזריה, שאנו אומרים ביציאת מצרים גם בלילה. בעת משבר, כאשר האופק חשוך ומעורפל, סיפור יציאת מצרים איננו מאבד ממשמעותו. להפך, בשעת משבר זיכרון יציאת מצרים נוסך בנו כוח. לספר ביציאת מצרים בלילה, משמעו לזכור את התקווה גם אל פני המראות הקשים. נספר ביציאת מצרים בלילה, גם אם בחושך קשה לדמיין את הבאות. נספר ביציאת מצרים בלילה, נישאר ערים ונשוחח. לא ניתן לשיחה לגווע ולחושך להמיט עלינו תרדמה. אנו מספרים ביציאת מצרים בלילות, כל ימי חיינו – והלוואי שתזרח השמש במהרה.

18 19 כוחה של ההבטחה הרב דוד גודמן בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. בכל דור ודור אנו נאלצים להתמודד עם משבר חדש. בכל דור אנו נופלים ובכל דור – קמים. מהי שעמדה לאבותינו ולאמותינו ושעומדת לנו? זו ההבטחה לשחרור בני ישראל ממצרים, וההבטחה היא חבל להיאחז בו בימים קשים. אל מול האימה והכאב מזכירה לנו ההבטחה כי בסופו של דבר נעבור גם את זה. בזכותה נמשיך להתעקש ונתעקש להמשיך, לא נוותר, ובזמנים השחורים ביותר נצייר אופק אחר. כוחה של ההבטחה איננו רק בהגשמתה – כבת לוויה לאורך דורות היא מסייעת לנו לשמור על צלמנו. אף אל מול זוועות, את זיק התקווה אנו משמרים בתוכנו. כשאנו נאחזים בתקווה – נצליח לבנות ולהיבנות מחדש, נוכל לתקן עולם. ספרו סיפור עלייה אישי או משפחתי, מן הכתב או בעל פה, סיפור תחייה ותקומה. אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו הרב יואב אנדי דומה שפגשנו השנה את כוחות האופל בצורה שלא פגשנו מאז הוקמה מדינת ישראל. כוחות שמבקשים לכלותנו, להעלים את השכינה בעולמנו ולהנכיח את הסטרא אחרא. הם עסוקים בכך יום־יום ובאמונה שלמה כי בכוחם לעשות כן, וכך הם גם מחנכים את ילדיהם. השנה, כאשר נשיר את "והיא שעמדה" בתחינה להצלחה ולימים טובים יותר, נשיר בכאב גדול מהרגיל, ודווקא משום כך עלינו להתבונן בדבר, להתבונן לא רק באויבים שלנו אלא גם במי שאנו. הרב יונתן זקס דיבר על היהדות כרגע מהפכני שבו האנושות מסרבת לקבל את העולם כפי שהוא, מסרבת לקבל מציאות שבה הרוע לא רק נוכח אלא גם גובר על הטוב. ואנו יודעים שביציאת מצרים, כאשר בני ישראל היו במנוסה, הם קיבלו על עצמם את החובה להיות יותר מעם בורח מאויבו, להיות עם שמנכיח את קולו של הקב"ה בעולמנו. השנה, דווקא מתוך הקושי הגדול, נשאל עצמנו – האם בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו? האם בכל דור ודור זו המשאלה של כל מי שלא חי עימנו בשלום? כאשר אנו שרים ומנכיחים את העובדה שתמיד רוצים להשמיד אותנו, אנו מסתכנים בבניית עולם דיכוטומי, של שחור או לבן, עולם שבו אם לא לנו הרי אתה לצרינו, עולם שבו אנו נרדפים תמיד, עולם של עבדים ולא של בני חורין וּודאי לא של עם שמבקש להיות ריבון במולדתו. אם נמשיך לבנות כך את הסיפור שלנו, נסתכן באובדן התקווה בעולמנו, נאבד את מי שנועדנו להיות. אני מבקש להציע דרך קריאה אחרת, שבעיניי נאמנה יותר למקור: אל תקרי "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", אלא "שבכל דור ודור, כאשר עומדים עלינו לכלותנו", כי לא תמיד עומדים עלינו לכלותנו, ולא כולם. המציאות אינה דטרמיניסטית אלא בת שינוי, עוד לא אבדה תקוותנו. ולהיות בעל תקווה אין פירושו להתעלם מהמציאות. נכון, ישנם כוחות שעדיין מבקשים לכלותנו, ואל לנו להתעלם מהם. כאשר זה קורה, אזי הקב"ה מצילנו מידם. ומה הכוונה בהצלתו של הקב"ה? – הקב"ה פועל בעולם שבו בני האדם נותנים לו מקום והם שותפים פעילים למעשיו. "והיא שעמדה לאבותינו ולנו" היא ההבטחה שעומדת

20 21 לישראל בדבר הברית של הקב"ה עימנו, שנגיע לארץ ישראל ונבנה בה את ביתו, גם אם הדרך קשה. הבטחה זו עומדת לנו גם היום, אם רק נעמוד בחלקנו בברית. לקדש שם שמיים בעולם ולבנות כאן חברת מופת, מדינה איתנה, חזקה, אחראית, ערנית, אנושית ומוסרית כלפי חוץ וכלפי פנים. כשנשיר "והיא שעמדה" השנה, נחשוב לא רק על כוחות האופל שעדיין פועלים בעולמנו, נחשוב לא רק על מציאות שחושך ואור משמשים בה בערבוביה, אלא נחשוב על התקווה, הגדולה מן הייאוש עשרות מונים, ונחשוב על חלקנו בקיום הברית. נוסיף להעצים את האור שיגבר על החושך. בכוחנו לעשות כן. והגדת לבתך הרב אירנה גריצבסקיה החיים חזקים ממוות, אומר לבתי, ותמיד, לא משנה כמה כאב מסביב, יש מחר ובו ויהי אור. ואם תשאל היא אותי מה הזמן החשוב ביותר? מיהו האדם החשוב ביותר? ומהו הדבר החשוב ביותר לעשותו? כמו בספר "שלוש השאלות" של טולסטוי, אענה: הזמן החשוב ביותר הוא עכשיו, ובו אני, את והאהובים שלנו יושבים סביב שולחן פסח זה, כאשר במיליוני בתים אחרים עושים סדר יהודים אחרים שגם להם כואב, שגם חייהם בסכנה, בין שבארץ בין שבאוקראינה. האדם החשוב ביותר הוא זה שנמצא לידנו, עבורי זו את שכרגע יושבת לידי. והדבר הנכון לעשות הוא לעזור לאותו אדם, ולכן אגיד לבתי שהחיים חזקים... זווית מבט חדשה אלוהי אבותינו ולא אלוהינו, ללמדנו שהסיפור גדול מאיתנו, וַּנִצְעַק אֶל ה' א ֱֹלהֵי אֲבֹתֵינּו – רחב ונמשך דורות רבים. נקודת ראות מחזקת. כשנשמיע את קולנו, את שאיפותינו, את חלומותינו, נוכל להיוושע.וַּי ִׁשְמַע ה' אֶת קֹלֵנּו – בענווה טמון כוחנו, שנדע להתמקד ולהתרכז בעיקר.– וַּיַרְא אֶת עָנְיֵנּו בעבודה קשה נחתור לגאולה.וְאֶת עֲמָלֵנּו – בתוך הלחץ תיוולד יצירתיות, הדחיפות תעורר אותנו לפעולה.וְאֶת לַחֲצֵנּו – אנו זקוקים לכוח גדול שיוציאנו ממקום של חוסר אמון שנקלענו אליו.וַּיֹוצִאֵנּו ה' מ ִּמִצְרַיִם – אלה עוז הרוח, הגבורה, המופת ּבְיָד חֲזָקָה ּובִזְרֹע נְטּויָה ּובְמֹרָא ּגָדֹל, ּובְאֹתֹות ּובְמֹפְתִים – האתי והאנושיות שבזכותם נצא מחוסר האונים, ניצור לנו חזון, נסלול דרך, נקבל אחריות מחדש ונהיה ראויים. מהי "ונצעק"? איזו פעולה עלינו לקום ולעשות?

22 23 ּבְכָל ּדֹור מרטין הרשקוביץ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר לְהַנְחוֹתו הַדֶּרֶך ַכְּדֵי שֶׁיַּמְשִׁיך לִצְעֹד בָּאֲפֵלָה. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִשְׁמֹע אֶת הַלַּחַש שֶׁנָּדַם כְּדֵי לַעֲנוֹתו בִּבְכִי. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִטְעֹם אֶת מְרוֹר הַמְּצִיאוּת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַבֵּק. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִשְׁאֹף אֶת נִיחוֹח הַתִּקְוָה שֶׁנִּשְׂרְפָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְנַחֵם. ׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לָתֵת לְעַצְמו לָחוּש כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְסַפֵּר. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְקַוּוֹת כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לְעַצְמו לָקוּם נופל וקם הרב ארי חסיד "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו". מילים אלו נאמרו ביבנה פעמיים: בפעם הראשונה, אחרי חורבן בית המקדש, כמתועד במשנה, מפי נשיא הסנהדרין רבן גמליאל. בפעם השנייה, בשנת אלפיים, מפי המוזיקאים היבנאים להקת שב"ק ס', שפתחו את שירם "נופל וקם" במילים "בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו, לראות את עצמו, לראות עצמו". החיבור בין השיר המסורתי בהגדה לבין השיר של שב"ק ס' הוא מסר חשוב כל כך דווקא בפסח התשפ"ד. הרי המילים "בכל דור ודור" מופיעות גם לקראת סוף ה"מגיד" ולא רק בדרשה של רבן גמליאל; הן חלק מהשיר "והיא שעמדה", הרלוונטי מתמיד בפסח זה, בעקבות שבעה באוקטובר. "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" – ההזדהות שלנו עם המילים הללו כה חזקה, שאולי אפילו שכחנו את המשכן – "והקדוש ברוך מצילנו מידם". רבן גמליאל כיוון לחוויית העבדות במצרים, לדיכוי, לסבל ולסף השמד. אולם אפשר להתמקד בסיפא – בשחרור, ביציאה, בגאולה ובחירות. המילים של שב"ק ס' מציינות את שני המצבים – "אני נופל וקם, נופל וקם. כמה ארוכה היא הדרך, אני עומד איתן בראש מורם". המפתח להבין את "בכל דור ודור" נמצא בשני שירים, האחד קדום והאחר עכשווי. כי מהי יציאת מצרים? היא ההבנה שיש לנו בכל דור ודור נפילות, ואנחנו קמים מהן, כיחידים וכעם. ולא בזכות עצמנו בלבד, אלא בעזרת הקדוש ברוך הוא. בפסח התשפ"ד, אנחנו נמצאים על קו התפר בין "עומדים עלינו לכלותנו" לבין "מצילנו מידם". יותר מדי מבני עמנו ומאלה שקשרו את גורלם עימנו נמצאים בשבי. אנחנו חשים את הסבל והכאב. לכן חשוב מתמיד לזכור שעם ישראל חווה סבל רב בעבר, אך קשה ככל שהיה, הסבל לא מנע מאיתנו לצאת שוב לחירות. כך גם בפסח הזה. מי ייתן ותתגשם תפילתנו, "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינו וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל".

24 25 מרור "מרור כורך" והחיבור הארץ ישראלי העתיק והמתחדש עינט קרמר סעודת ליל הסדר נפתחת בכריכת מצה, מרור וחרוסת. החיבור הזה מביע באופן עמוק את מה שקורה לנו במלחמה. המרור מסמל את המרירות והקושי של החיים. לצד המרירות העתיקה של מאות שנות עבדות במצרים, מסמל המרור את מנת הסבל שאנו "זוכים" לה בכל דור ודור, והשנה – כאב המתקפה האיומה שחווינו בשבעה באוקטובר, פחד שדה הקרב והמצוקות שנובעות ישירות מאתגרי המערכה. המצה, לעומתו, מסמלת את כוח החיים שטמון בנו. המצה המקראית לא תפחה ללחם בגלל החיפזון שבו יצאנו ממצרים כששברנו את מעגל העבדות. המצה כיום מסמלת את החיפזון שבו עזבו מאות אלפי אנשים את ביתם ומיהרו להתגייס, ישבו על הרצפה בטיסות לישראל, התארגנו למפעלי סיוע ותמיכה אדירים בחיילים הלוחמים, במשפחות המפונים והחטופים, ונרתמו להצלת המשק הישראלי ותוצרתו. המצה נוגעת בכוח השאיפה לחיים של חירות ושמחה ובהוצאת שאיפה זו מן הכוח אל הפועל. "מרור כורך" – בליל הסדר אנחנו כורכים מצה במרור – את כוח ההתגייסות למען החיים, לצד האבל, הכאב והצער. אבל איך עושים זאת? כאן מגיע סוד החרוסת המתוקה, שהילדים מתנפלים עליה כאילו חיכו רק לה שנה שלמה. לעומת המצה והמרור, החרוסת אינה אחד מסימני הסדר בהגדה. על פי הדעה הרווחת, החרוסת מסמלת את הטיט שאבותינו בנו בעזרתו בחומר ולבנים. דעה ידועה פחות היא שהחרוסת היא "זכר לתפוח", כלומר זכר לפסוק משיר השירים, "מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה, תחת התפוח עוררתיך", שנדרש כמשל לכנסת ישראל בצאתה ממצרים. קהילות ישראל נהגו לקרוא את שיר השירים בסיום ליל הסדר, כמשל לאהבה לבריאה, ובפרט לטבע הארץ ישראלי הנוכח במלוא הדרו בין דפי מגילת שיר השירים, שכל עלילתה כולה מתרחשת בשדות, בכרמים, במדרונות המרעה ובמרחב החקלאי העברי. כריכת המצה – כוח החיות הטמון בנו, במרור – האתגרים והקשיים שהחיים מציבים לפנינו, מאפשרת לנו להתמודד עם אותם אתגרים מתוך יניקת העוצמות שקיבלנו ביציאת מצרים. החרוסת, שמרכיביה הם תפוחים, תמרים, תאנים, יין ואגוזים – כולם מופיעים בשיר השירים – היא זו המדביקה את שני אלו, מרפאה את הסבל, מעניקה משמעות לחירות, ובעיקר – מתבלת הכול בהמון אהבה. בליל הסדר אנחנו משתמשים בחרוסת כדי להדביק את המרור למצה ולהמתיק את טעמו. כך בדיוק עלינו לעשות גם בתקופה הנוכחית. להמתיק את הקושי ואת הכאב שהיא מחזיקה בעזרת ההיזכרות כמה אנחנו אוהבים את הארץ שלנו, את טבעה המיוחד, את פירותיה המתוקים, את הנשים והאנשים החיים בה. מתיקות האהבה תסייע לנו להתמודד עם המרירות והקושי, ולהוציא את עצמנו, שוב, לחיים טובים של חופש ושמחה בארצנו.

26 27 ברך בעקבות אליהו הנביא בליל הסדר שלושה מנהגים שונים נקשרים לאליהו הנביא: מזיגת כוס יין נוספת על ארבע הכוסות ששותים במהלך הסדר; פתיחת דלת הבית; וקריאת מקבץ פסוקים המתחיל במילים "שפוך חמתך". כל אלה נעשים לאחר ברכת המזון בסיום הסעודה וקשורים לדמותו של אליהו הנביא, בדגש על התקווה לגאולה. השנה נשאיר כיסא ריק כסמל לציפייה לשובם של החטופות והחטופים. השנה נשאיר צלחת ריקה כדי לזכור את מי שלעולם לא תשוב וישוב. באיזו ברכה יצייד השנה אליהו הנביא את משפחתנו, את כוחותינו ואת האומה? הלל ארבע כוסות כנגד לשונות של גאולה הרבה אמירית רוזן מדוע תקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח? רבי יוחנן בשם ר' בנייה: כנגד ארבע לשונות של גאולה, שנאמר: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים; והצלתי אתכם מעבודתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים; ולקחתי אתכם לי לעם". כל כוס מסמלת רובד אחר של גאולה, רובד על רובד, בשאיפה לגאולה שלמה. הגאולה הראשונה מכוונת לשחרור מהסבל. להוציא את החטופים מהסבל! להוציא את המשפחות מהסבל! להוציא את עם ישראל והעמים סביב מהסבל! הגאולה השנייה מיועדת להציל אותנו ממעגל השעבוד, ממעגל הדמים, ממצב של איום מתמיד. בגאולה השלישית יש עוצמה שאפשר להבחין בה, לראות שינוי עמוק. זו גאולה חיצונית ופנימית של עוז ותעוזה. הגאולה הרביעית נועדה להזכיר לנו לשם מה נלקחנו כעם – לעשות צדקה ומשפט, "ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך". כשם שלכאב ולסבל רבדים כה רבים, כך גם לגאולה. בכוס אליהו הנביא נתפלל לגאולה החמישית "והֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי". מי ייתן שנזכה – כל בית ישראל וכל יושבי תבל – לצאת מהסבל, שנראה את ההצלה והגאולה בעיניים ונהיה חלק ממנה, שנזכור את ייעודנו, שנזכה לראות את כל החטופים והנעדרים והחיילים בבית, שנוכל כולנו לחיות בבטחה, שלכל אחד ואחת יהיה בית מגן, מזון בצלחת, ושכולנו נהיה בני חורין, השתא, בעגלא ובזמן קריב. בואו נציע הסבר משלנו, המותאם לימינו, לארבע הכוסות. ומה תייצג הכוס החמישית?

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=