Page 79 - צעדה לחיים

‫ההפלגה לארץ ישראל‬

‫ני אורזת את חפציי ולמחרת אני נוסעת לשטוקהולם‪.‬‬
‫נפרדתמהמשפחה המאמצת שלי וממשיכה להלסינגבורג‪.‬‬
‫אנחנו נשארים ללון שם לילה אחד ולמחרת כבר מחכה‬
‫לנו אונייה‪ .‬ב־‪ 10‬במאי ‪ 1946‬בשעת בוקר‪ ,‬אחרי חצי שנה של‬
‫התאוששות בשוודיה‪ ,‬האונייה מפליגה לדרכה‪ .‬מרחוק אפשר עוד‬

‫לשמוע צעקות‪" :‬להתראות בארץ ישראל‪".‬‬

‫בסופו של דבר התקבלו בשוודיה מאה רשיונות עלייה‬
‫ולא רק ארבעים‪ ,‬והתקווה לעלייה מוגברת בהמשך‬
‫התעוררה שוב‪ .‬במאי ‪ 1946‬עשתה קבוצה אחת של‬

‫פליטים את דרכה בהפליגה מברגן שבנורווגיה‪ ,‬קבוצה‬
‫שנייה המריאה למרסיי וקבוצה שלישית‪ ,‬ובה ארבעים‬
‫עולי עליית הנוער‪ ,‬יצאה להפלגה בקסטלהולם דרך ימת‬
‫ונר לים הצפוני עם אונייה שהועמדה לרשות העולים על‬
‫ידי ממשלת שוודיה‪ .‬נתיב ימי זה הסתיים בצפון צרפת‪,‬‬

‫בנמל ַק ֶלה‪ .‬משם חצו ברכבת את צרפת לדרומה‪.‬‬
‫במרסיי חיכו כמה ימים לפני שעלו על סיפונה של‬
‫האונייה‪ .‬בינתיים יצאה החבורה להסתובב בעיר ונכנסה‬
‫לקולנוע‪ .‬הם לנו בבית מלון‪ ,‬אך כיוון שלא היו מורגלים‬
‫להתחלק לחדרים בבית מלון והחששות היו רבים‪,‬‬
‫הצטופפו כמה בנות בחדר‪ ,‬שתיים־שלוש בנות במיטה‬

‫אחת‪ ,‬רק כדי להיות ביחד‪.‬‬

‫שנים של החלמה | ‪77‬‬