Page 204 - ויכוחי אמונה
P. 204
| 202הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג
מכתבי הרב לבנו
הפרדה מאודסה
הפלגתי מאודסה בשבת שירה.
אמי נפרדת ממני על ערש דווי ,קול בכייה כמו בערב יום הכיפורים.
נפרדתי ממנה בכדי להיפגש שוב בארצנו כעבור שתים־עשרה שנה.
עד אחרית ימיי אזכור את ההליכה עם אבי אל הנמל .אבא ,לבוש אדרת
פרווה וכובע ביבר ,ליווני ברחובותיה המושלגים של אודסה במוצאי שבת
שירה תרפ"ה .הוא דיבר אתי על אהבת הארץ ,על אידיאליזם ,על חלוציות
ועל אפסות הממון ,על התהילה המדומה ועל יחס הביטול להצלחות
גשמיות .כל אותם "מושגי החיים" ,שהנחילו לו אושר רב ברוח וסבל קשה
מבחינת החומר" .יש לך כישרון .אל תמכור אותו" .דיבר על חובת הבן
לקרוא בכתבי האב.
("הפרדה מאודסה" ,שמורים בלב ,חיים גליקסברג ,עמוד )41
לאחר שחיים עלה לישראל קיווה הרב שבנו יצליח להשיג סרטיפיקטים בריטיים
לעלייה -עבורו ,עבור רעייתו ציפה ועבור חמותו מּושה אלפרט .משתים־עשרה
השנים האחרונות באודסה ידוע מעט מאוד על חיי הרב ופועלו ,רק מהמכתבים ששלח
לבנו חיים .מהקטעים הבאים מתוך מכתבי הרב גליקסברג לבנו חיים ניתן להתרשם
מהמצב העגום ברוסיה באותה תקופה ומהמאבק של הרב לעלות עם רעייתו וחמותו
לארץ ישראל .מאמצים רבים הושקעו בעניין .את המכתבים ששיגר הרב לבנו חתם
תמיד" :אביך המחכה להתראות בארץ ישראל".
גלויתך מן יוני 1927קיבלנו ...העניין בדבר הוויזה באמת עושה עלינו רושם רע .הלוא
כמה פעמים הבטיחו לך כי עוד מעט וישלחו את הוויזה ,ואמנם במשך כל הזמן הזה
כמה אנשים כאן קיבלו ויזות ,ורק אנחנו ,כמו להכעיס ,וכמו בתור יוצאים מן הכלל,
מחכים ומחכים על הוויזה ואין קול ואין עונה...
❊
בדבר הוויזות זהו ברור כי נעשתה חדשה בנדון זה ,היינו על ידי משרד הרבנות תינתן ויזה
רק לאלה הרבנים שיש להם כתב רבנות מאיזה בית כנסת בארץ .כך כותבים משם אנשים
בני סמכא .והשאלה אצלי היא רק אם גזרה זו חלה גם על אלה הרבנים ,שכבר יש להם
ויזה וזקוקים רק להארכת הזמן .וזה חשוב בשבילי ,כי נחוץ שאהיה בטוח בנדון הוויזה.
