Page 199 - ויכוחי אמונה
P. 199
פרקי זיכרונות | 197
של אורחות חיים חדשים .בתחום של השקפות חומרניות (מטריאליסטיות) ,השוללות
עיקרי אמונה ומנהגי הדת ,התבלטה ביותר המשיכה אל המרכזים הרוחניים ,והנפש של
המאמין מצאה טעם מיוחד במנהגים עתיקים דתיים .התפילות ולימוד התורה בבית
הכנסת ,עשיית המצוות ושמירת מנהגי ישראל לא היו מתוך שגרה ,בחינת "מצוות
אנשים מלומדה" ,אלא מתוך כיסופי הנפש וחביבות של מצווה.
מושגים רוחניים מוסריים גם המה צפויים לשינוי ערכים ,בין טוב לבין לרע ,מתוך
השפעות חיצוניות ,מתוך לחץ של תנאי הזמן והסביבה .בייחוד נשארה בזיכרוני התמונה
של יום שבת קודש בתקופה ההיא .הצד הגסטרונומי -הנאת המטעמים ומאכלי שבת -
כמעט שהייתה חסרה לגמרי בעיר מגוריי .אבל במידה שפחתה מידת ההנאה של
מאכל ומשתה ,התרומם מעלה מעלה עיצומו של יום השבת גופא .בשנים הראשונות
למשטר החדש היה המצב הכלכלי רע מאוד .מידת ההסתפקות במועט -ברוחם של
בעלי המוסר המחמירים ביותר -הייתה לקניין כל האזרחים .ומובן ,שגם השבת הייתה
מושפעת בצביונה מתוך מידה משובחת זו .בערב שבת לא הייתה "הכנה רבתי" וטרחה
יתרה בשביל הכנת צורכי שבת .לא אפייה של חלות סולת ,לא לחם משנה -רק מנה
מצומצמת ממשלתית של פת קיבר ודייסה רזה .לא חשמל ולא נר למאור ,רק פתילה
קטנה טבולה באילו טיפות של שמן ,ולאורה המהבהב האישה מברכת ברכת ההדלקה
של נר שבת קודש .והנה הגיע הזמן של קבלת שבת.
שבת מלכתא הופיעה בכל הדרה ,לבושה עדי עדיים ,ו ִאתה באה "מנוחת אהבה
ונדבה ,מנוחת שלום ושלווה" .פניה המאירים האצילו זיו ונוגה של נשמה יתרה והוד
אצילות הרוח .בימי האופל ודכדוך נפש קיבלו הרגעים הנעלים הללו חשיבות מיוחדת
וערך מרומם ביותר .המזמורים והתפילות של שבת עוררו את הנימין הטמירים שבלב
והשפיעו על היהודי השראה של סיפוק נפש ואומץ רוח .כמו חי עולה בזיכרוני היהודי
הדתי במדינה הסובייטית בזמן הקשה ההוא .אני רואה אותו נחפז בדחילו ורחימו בימי
חורף בסופת שלג וכפור לבית הכנסת להתייחד עם ֶאחיו "אמוני עם סגולה" שהתכנסו
במקום קדוש לקבלת פנים של שבת המלכה .ושם באותה האווירה הנפלאה נפתחו לו
שערי גן עדן "כבוד ה' עליו נגלה" והפך מבן עם גולה ומוכה לבן "עם מדושני עונג".
ובאותה השעה שביתו ריקן ,הוא קולט לנפשו מלוא חופנים של תענוג מתוך גנזי רוח,
גנזי ברכה ,הספונים בין כותלי בית הכנסת ,שהרי כאן לא חסר כלום ,הכול כאן בשפע.
אותה קבלת שבת הנהדרה ,אותו הפיוט המרומם של "לכו נרננה" של "לכה דודי" וכל
מזמורי קודש כמו בזמן הקודם ,אותם האיחולים הלבביים של המתפללים זה לזה "שבתא
טבא"" ,שבתא טבא" -כמו בעתות שובע ,בלי שום שינוי כלל .אדרבה כל זה התעלה
מהשפעת הזמן והמקום למדרגה עילאה של התלהבות קודש ,של דבקות ,וכוונה עמוקה
מאין כמוה .על הרקע האפור של המציאות התבלטה דמותה של השבת בכל הדרה
