Page 57 - צעדה לחיים

‫נשארתי לבד‪ .‬אפריל ‪1945‬‬

‫אחר שכבשו האנגלים את ברגן־בלזן התחלנו לנשום‬

‫לרווחה‪ .‬המעטים שנשארו‬

‫דומים פחות או יותר לבני‬

‫בתום מלחמת העולם השנייה‬ ‫אדם‪ .‬האנגלים מתחילים מיד לטפל‬
‫נותרו ברחבי אירופה מאות אלפי‬ ‫בנו יפה‪ .‬הם נותנים לנו תרופות‪ ,‬אבל‬
‫גם מאכילים בקופסאות של בשר חזיר‬
‫פליטים יהודים אשר התרכזו‬ ‫משומר ואנשים מתים כתוצאה מכך‪ ,‬כי‬
‫במחנות עקורים‪ .‬ביניהם ילדים‬ ‫הקיבה אינה מסוגלת לשאת את הבשר‪.‬‬
‫היום אני יודעת שהיינו צריכים לאכול רק‬
‫ששרדו במנזרים וביערות‪ ,‬או‬
‫שהוסתרו בבתי נוצרים והיה‬ ‫אורז מבושל‪ ,‬או מאכלים מעין אלה‪.‬‬
‫צורך לקחתם‪ ,‬לפעמים תוך‬ ‫רבים מועברים מיידית לבתי חולים‪,‬‬
‫התנגדות המשפחות‪ .‬היו ילדים‬ ‫גם אני ביניהם‪ ,‬ומבריאים לאט־לאט‪,‬‬
‫ששוטטו בשדות או ברחובות‪.‬‬ ‫אבל כמה חברות לא מחזיקות מעמד‬
‫ועדים של הקהילות היהודיות‬
‫ניסו לעזור לחפש את הילדים‬ ‫ומתות‪.‬‬
‫היהודים‪ ,‬לפדות אותם ולהלינם‪,‬‬ ‫הטיפול מצוין‪ .‬אני פוגשת אחות‬
‫אך משאביהם היו מצומצמים‬ ‫אחת שמטפלת בי יפה מאוד‪ ,‬שמה רוזה‪.‬‬
‫מאוד‪ .‬ארגונים כמו הג'וינט ו"ועד‬ ‫אחרי המחלה אני נשארת אצלה בבית‬
‫ההצלה" של הסוכנות היהודית‬ ‫זמן־מה‪ .‬בבית חולים אני מכירה בחורה‬
‫התגייסו לאיתור הילדים ולהקמת‬ ‫בשם איטקה‪ .‬אנו מתחברות ולאחר‬
‫בתי ילדים לצורך טיפול רפואי‪,‬‬ ‫מספר חודשים‪ ,‬כשמודיעים לי שאני‬
‫חינוך ומתן סעד נפשי לילדים‬ ‫נוסעת לשוודיה עם קבוצה של יתומים‪,‬‬
‫עד שקרוביהם ימצאו אותם או‬ ‫אנו נאלצות להיפרד‪ .‬איטקה מחבקת‬
‫עד שיעלו לישראל בעזרת מוסד‬ ‫אותי ונותנת בידי נעל מינאטורית מעור‪,‬‬
‫אחת משתיים‪ ,‬זוג שהיה ברשותה‪ .‬היא‬
‫עליית הנוער‪.‬‬ ‫מאחלת לי כי בבוא היום ניפגש שוב‬

‫בישראל והנעליים הבודדות יאוחדו שוב‬

‫לזוג‪ .‬שנים רבות אנסה לאתר את חברתי איטקה‪ ,‬אך ללא הצלחה‪.‬‬

‫כשנפתח "קינדר־היים" )בית ילדים בגרמנית(‪ ,‬מעין מוסד‬

‫שנים של החלמה | ‪55‬‬