Page 52 - צעדה לחיים
P. 52
בתנאים האלה פורצת מגפה קשה של טיפוס .כל החברות מסביב חולות בטיפוס
ואני משתדלת להתגבר והולכת כל הזמן עם המחשבה שאין לי שום דבר ,שאני לא
חולה .ככל יכולתי אני עוזרת לחברות השוכבות מסביב ,אך מפחדת מאוד להידבק
במחלה הארורה ומנסה לברוח ממנה .מצוידת בכל האומץ האפשרי אני ניגשת ל"בלוק־
אלטסטה" ומבקשת שתוציא אותי מפה .היא מסרבת אפילו לשמוע אותי .אני פונה
אליה שוב ,אך היא עומדת בסירובה.
אני מחליטה לא לישון שם בלילה אלא להסתובב בחוץ ולישון מתחת לעץ .אחרי
לילה קר ועצוב אני ניגשת שוב ושואלת אם יש לה עבודה ומקום אחר בשבילי .למזלי
היא מרחמת עליי ושואלת מה רצוני .אני מבקשת שתעביר אותי ל"בלוק־אלטסטה"
אחרת שתוכל לשמור עליי .יש לה מצב רוח טוב והיא לוקחת אותי ל"בלוק־אלטסטה"
בצריף מספר .224
האישה מחליטה לטפל בי ברצון רב .אני מקבלת מיטה כביכול .אך אחרי כמה ימים
המחלה תוקפת אותי וחום גופי עולה .מרוב חום אני קמה מהמיטה ויוצאת החוצה.
כנראה שהתעלפתי ,כי כשאני מתעוררת אני מוצאת את עצמי על ערמת מתים .אני כבר
גמורה .ובכל זאת ,אני לא מוזלמאן .מבוהלת אני קמה ומצליחה להגיע לצריף .בזכות
המיטה שלי וקצת תה שנותנים לי לשתות אני מתאוששת .אולי נתנו לי תרופה.
אחרי תקופה ארוכה של מחלה )נדמה לי שנמשכה חודש ימים( אני מתחילה להבריא,
אך מצבי עדיין קשה .אני חלשה ומתקשה לעמוד על הרגליים .אני מנסה להתגבר משום
שאני יודעת שאיש לא יכול לעזור לי ,רק אני צריכה להחזיק את עצמי .אני מאושרת
שיש לי מיטה וקצת מים או קפה שחור ,גם לזה צריכים פרוטקציה גדולה.
התחושה היא שעברו כשלושה חודשים בברגן־בלזן .אחרי כתשעה חודשים במחנות
בתנאים כל כך קשים ,אנחנו רצוצים ושבורים פיזית ונפשית .אני מרגישה שאין בכוחנו
לסבול יותר .עוד קצת ואף אחד לא יישאר בחיים.
המלחמה נגמרה .באחד הימים אנחנו שומעים שגאולתנו קרובה ,אבל איש אינו
מאמין ,הייאוש השתלט עלינו וכל מה שביקשנו היה :למות .כל יום מתים מאות אנשים
מרעב וממחלה .הגוויות נזרקות לבורות שנשארים פתוחים כל הזמן ומוכנים לקלוט את
הקורבנות הבאים .המתים רבים כל כך עד שאי אפשר לאסוף את כולם.
חולפים כמה ימים של דיבורים ,ספק ואמונה ,ואז מגיעה באמת הגאולה .כל כך מעט
אנשים נשארו בחיים כדי לראות אותה .ב־ 15באפריל 1945האנגלים משחררים את
המחנה ומצילים את מעט היהודים שנשארו בחיים .אני בת חמש־עשרה.
| 50
בתמונה :אסירות מחזיקות כיכרות לחם לאחר שחרור מחנה ברגן־בלזן
