Page 58 - צעדה לחיים
P. 58
לילדים אחרי המלחמה ,אני נרשמת ולא מצטערת .אחרי ימים אחדים מתממשת ציפייה
גדולה ,אני מתחילה לבקר בבית הספר לאחר הפסקה כה ארוכה .אני מאושרת למרות
שקצת קשה לי להתרכז בגלל כל מה שעבר עליי .המחשבות שלי מתרוצצות בשאלות
ובחיפושים אחר הוריי היקרים .הכול לשווא .מהשאלות ששאלתי ומהתשובות שקיבלתי
אני יודעת שנשארתי לבד .אנשים מחפשים זה את זה .לי לא נשאר אדם .היו שמצאו
דודה ואני קינאתי בהם .היו שמצאו בני משפחה ואלו באו לקחת אותם .יש שחוזרים
לבתיהם .לי אין לאן לחזור.
בחלוף כארבעה חודשים מהשחרור מעבירים את כל הילדים שנשארו יתומים ,בלי
הורים ,לשוודיה.
הנעל של איטקה
| 56