Page 67 - צעדה לחיים
P. 67
חמדה הלוי 24 ,בדצמבר :1945
"לא פעם הנני מופתעת מהתנאים הכלכליים בהם נתונים הפליטים ואדם
מתמלא הערצה לממשלה כזאת אבל זה לא הכל .בכל מקום ,בשיחות
פרטיות עם אנשים ובעיקר עם בחורות ,אשר מהוות את הרוב בכל מקום,
הינך שומע תמיד את אותו הדבר .לא חסר לנו כאן כלום ,כי לכאורה
הננו לבושות יפה ,אוכלות היטב ...ואין כלום בנשמה .הנני מתפלאה
לפעמים באיזו צורה פרימיטיבית ובאיזה מילים פשוטות יודעות הבחורות
האלו לבטא את החסר להן .הנני יושבת לפעמים בקבוצת בחורות כאלו,
אילמת מבלי יכולת להגיד להן מה שהלב רוחש להן .עד כמה מעט
יודעים אנו בארצנו כמה אומללים אנו ,נוכחתי רק בבואי הנה .נערה אחת
אמרה לי אינני בוכה כשמספרים לי שפלוני מת בבית החולים )אכן מתים
עוד אנשים כאן בבתי חולים לריאות( .אבל איני יכולה להתאפק מבכי
כשאת מספרת לנו על ילדי ישראל בקבוצה".
26בינואר ,1946
ברגשי ,מחלון בית
הילדים ,אסתושה עם
שתיים מחברותיה
שנים של החלמה | 65
