Page 21 - ויכוחי אמונה
P. 21
ויכוחי אמונה | 19
לא הצטיין וגם לא שלט בשפה הרוסית .ומשום כך היו אנשי הציבור היהודי באודסה
מאוד מודאגים משליחותו זו ,וגדולה הייתה החרדה לתוצאות הוויכוח ,שיש בו מן
האקטואליות הרבה בתנאי המציאות הסובייטית .הבעיה היחידה שניסרה בחלל העולם
היהודי הייתה אחת" :כיצד להבטיח את השתתפותו של הרב גליקסברג בוויכוח!"
בינתיים נודעו פרטים נוספים ,כי בתור נציגי עולם המדיצינה יופיעו הפרופסורים
זילברברג והימלפארב .שמות אלה קצת הרגיעו את הרוחות בקרב היהודים ,כי עוד
זכור היה בקרב היהודים מה היה ד"ר צבי הימלפארב – מזכיר הוועד הציוני באודסה,
בראשותו של מנחם אוסישקין ז"ל – בשביל הציבוריות היהודית בעיר .גם את הפרופסור
יעקב זילברברג הכירו רבים מבין יהודי אודסה "כפרופסור בעל לב יהודי חם" ...ביום
הוויכוח בשעות הבוקר ,הלכו שניים ,הרב גליקסברג והרב אברהם קצנלנבוגן ,האדמו"ר
מלוצק זצ"ל (אביו של כותב הטורים האלה) ,אל הפרופסור זילברברג ,אולי הוא זקוק
קצת ל"מזון רוחני" ...הם באו אליו לביתו ברחוב פריאוברז'נסקי ,שם היה גם בית
החולים הפרטי שלו ,ומצאו אותו לבוש בסינר הלבן ,בדרך לחדר הניתוחים .בראותו
אותם התעכב על מפתן החדר והקביל את פניהם בהערצה .הרב גליקסברג פתח ואמר:
"גורל היהדות נמצא בידיכם ,פרופסורים יהודים ,ולבנו חרד לתוצאות "...הפרופסור
השיב בקצרה" :אל דאגה! לא נכזיב את מקור מחצבתנו"...
בצאתם מאת הפרופסור נחה דעתם עליהם במקצת ,אבל הוחלט לא להסתפק בזה
בלבד ולעשות הכול כדי להשיג כרטיס כניסה לאולם בשביל הרב גליקסברג .אחד
החברים "משלנו" הצליח בדבר...
בערב ,אולם התאטרון האמנותי הגדול אשר באודסה היה מלא מפה אל פה ,מסביב
לבניין המפואר צבאו אנשים לאלפים על יד הרמקולים שהוצאו החוצה .לא מתוך
סקרנות בלבד ,כי לא מעט היו המקרים שעשו שפטים בהורים ,אשר "העזו" לימול
את בניהם .הוציאו אותם ממסלול החיים על ידי שלילת החברות באגודה המקצועית,
שלפי חוקי החיים אשר התם אין אדם יכול לחלום על עבודה כלשהי מבלי להיות
חבר באגודה .כמו כן המצב לגבי דירה ושאר תנאי החיים .על כן רבה הייתה הציפייה
והחרדה לקראת הבאות .המשימה הראשונה הוכתרה בהצלחה – בין היושבים באולם
גם ...הרב גליקסברג ,ומה הלאה?! אמנם ,הפרופסורים היהודים לא הכזיבו!
אחרי דברי הפתיחה והנאומים ה"כבדים" של הפרופסור סוכוב והאקדמיק טרטיאקוב,
שדיברו כמובן נגד ברית מילה כ"אבסורד לאומני" וכיוצא בזה ,ניתנה רשות הדיבור
לפרופסורים מעולם המדיצינה .אם כי פרק זמן כה רב ,של למעלה מחמישים שנה ,חלף
מאז ,נחרתו עדיין במוחי הדברים שנאמרו על ידיהם.
הפרופסור זילברברג סיים את דבריו בזו הלשון" :הייתי רואה את עצמי מאושר
ל ּו היה כל העולם הנאור מקבל עליו את הניתוח הזה" .הפרופסור הימלפארב סיים
