Page 79 - ויכוחי אמונה
P. 79
פרקי זיכרונות | 77
ותגרות בענייני הנהלת הקהילה ,בחירות רבנים ,שוחטים ,פרנסי העיר וכדומה .אבל
התנגדותם הקפדנית למנהגי החסידים העבירה אותם על דעתם וגרמה להתפרצות
מחלוקת גדולה בין חסידים ומתנגדים במזריץ' .לפי המסורת תולים את האשמה של
מחלוקת זו ביחסי החסידים כלפי מתנגדיהם .הם כאילו לא הכירו את מקומם והקניטו
את שלומי אמוני ישראל המתנגדים במנהגיהם ,שלא היו כרצונם ורוחם .חסידי קוצק
לא יכלו לצמצם פעולתם הרוחנית בתורה ובתפילה בתוך כותלי "השטיבלאך" הקטנים,
וקנו שביתה בבית המדרש הגדול .שם היה להם מרחב גדול לטייל בתפילה כדרכם
אנה ואנה כדי להלהיב את הרגש ,וקודם התפילה היו ותיקי החסידים פוסעים על פני
המקום הקדוש ומוצצים את מקטרתם עד כדי העלאת עשן ,שהיה מיתמר ועולה ,ועמו
הייתה להם עליית נשמה ו"דבקות" נפשית ,כהכנה לעבודת הלב -זו תפילה .ולפעמים
היו מרשים לעצמם להתפלל בציבור על פי נוסח ספרד .ואנשי מזריץ' המתנגדים,
כששמעו את "ויצמח פורקניה" יוצא מפי החסידים בחללו של בית המדרש הגדול או
"הודו" קודם "ברוך שאמר" ,הזדעזעו כאילו הכישם נחש .ומזה יצאו תככים ומריבות,
קטטות ודלטוריות עד אין קץ ,והגיע הדבר עד שערי המשפט הממשלתי .ויצא פסק
דין מפורש שבבית המדרש הגדול אסור להתחיל תפילת הבוקר ב"הודו" אלא דווקא
ב"מזמור שיר חנוכת" .כמו כן אין רשות למישהו לעשן בבית המדרש הגדול .עד היום
נשארה הכתובת באותיות גדולות מעל לשתי הכניסות של בית המדרש הגדול מבפנים
"כאן אסור לעשן וכו' הן על פי דת הן על פי חוקי הממשלה" (רזונד).
קהילת מזריץ' הייתה ותיקה ומנהגיה ותיקים .אזכיר כאן את המנהגים שהשאירו בי
רושם מאחר שלא ראיתים בשאר הערים שבהן עברו ימי חלדי.
בבית הכנסת הגדול שהיה בנוי לתלפיות היו ארבע בימות :אחת בצד ההיכל ואחת
באמצע הבית כנהוג ,ומלבד זה היו שתי בימות ,כעין גזוזטראות בכותל המערבי ,אחת
מימין הכניסה ואחת משמאלה .ומלמדי דרדקי היו מביאים בכל שבת את תלמידיהם
הפעוטים לתפילת הבוקר ,הושיבום על הבימות הללו ,והיו עונים "אמן יהא שמיה רבא
מברך" אחרי ברכות החזן .והד הבל פיהם של תינוקות ,שהיה מנסר בחלל בית הכנסת
כמקהלה אדירה של צפצוף אפרוחים ,היה עושה רושם עמוק בלבבות.
בכל יום בבוקר ובערב היה השמש דופק בתריסי החלונות להודיע שהגיע זמן
התפילה .בכל יום היה מקיש שלוש פעמים ,וכשהייתה לוויה בעיר -רק פעמיים ,כדי
שידעו שמת אחד מבני העיר (כי לא נכון להודיע על מיתת חברו משום "מוציא דיבה
הוא כסיל") .בשבת לא היה דופק כלל ,אלא עמד באמצע הרחוב או השוק ומכריז
"לבית הכנסת!" (אין שול ַאריין).
חופת חתנים היו מעמידים דווקא לפני הכניסה של בית הכנסת הגדול .ואף על פי
דלטוריא -לשון הרע ודיבה בלשון חכמים במדרש רבה
