Page 24 - צעדה לחיים
P. 24
את הפסנתר ואת המצעים הרקומים היפהפיים שלנו .הם בוזזים אפילו את החפצים
שניסינו להחביא בבוידם ,בעליית הגג; את התמונות הענקיות ,הפורטרטים שהיו
לנו .אלה הם שכנים ,מכרים שהחליפו עורם .אפילו מרישה שטיפלה בנו ,באחותי ובי,
המטפלת הפולנייה שהייתה צמודה אלינו ושטיילה
ִאתנו בעיר ,שהאכילה אותנו ,פשוט לא מכירה ב־ 25באוקטובר פורסמה
אותנו יותר מהרגע שבו גרמניה כובשת את פולין. גזרת הטלאי הצהוב .על
היהודים היה לשאתו על
גם היא גונבת מכל הבא ליד. בגדיהם גם מלפנים על החזה
כמובן שאני לא הולכת יותר לבית הספר. וגם על הגב .לא ידוע אם
הגרמנים אינם מסתפקים בפתרון הדיור החדש אסתושה נשאה על בגדיה את
שלנו ומציבים לעצמם מטרה חדשה :לרכז את
היהודים במינימום מקום .כל היהודים מהעיר שלנו הטלאי הצהוב.
מרוכזים בתוך הגטו ,וכעבור חודשיים מעבירים
אותנו שוב ,הפעם לחדר גרוע יותר בקומת הקרקע.
לכאן כבר איננו יכולים להעביר גם את המעט שנותר בסוף 1939סופחה ולוצלאבק
בעליית הגג ,כמו המצעים שההורים עוד הצליחו לרייך השלישי ,ושמה שונה
לחלץ מביתנו .החדר אינו ראוי למגורי אדם .אין
בו חלונות ,הקיר דק ,הבלטות שחורות ,ומלבדנו ללסלאו .מיד לאחר הסיפוח
מתרוצצים בו עכברים וחולדות .אין בחדר רהיטים, החלו הגרמנים בגירושים
אפילו לא שולחן .אמא מחזיקה בנו כל הזמן .פחד המוניים .הגירושים בוצעו
גדול ממלא אותנו. בחשכת הלילה .רוב המגורשים
החל מ־ 1940נאסרת הכניסה לתושבים הגויים. נספו במחנות ההשמדה.
הפכנו ליושבי גטו ורק יהודים גרים בגטו המגודר
בגדר תיל .אין מזון בגטו .אין אפשרות לצאת לאחר הגירושים נשארו בעיר
כארבעת אלפים יהודים בלבד.
לעבודה ואין ממה להתפרנס .במעט הכסף שנשאר
לנו מאז הגירוש מהבית אנחנו קונים קצת מזון .אי אפשר לקנות כאוות נפשנו ,אלא
לפי כרטיסי המזון שאנו מקבלים .רק לפיהם מותר למכור לנו .המנות מצומצמות ביותר
ואינן משביעות אף לא נפש אחת.
מדי פעם אני מצליחה לחמוק כמו ילדים אחרים דרך שער הגטו החוצה ,ולקנות קצת
אוכל בחנויות של הפולנים ,בלי כרטיס מזון .אני נזהרת כל הזמן לא לגלות מי אני ומאין
אני באה .יש לנו קצת כסף שקיבלנו מהגויים לאחר שמכרנו להם קצת חפצים שלקחנו
ִאתנו לגטו .כל זה נעשה דרך גדר התיל ובסתר ,מתחת לאפם של הגרמנים.
| 22
