Page 29 - צעדה לחיים
P. 29
גטו לודז' היה אחד הגטאות הגדולים בפולין הכבושה ,הראשון שהוקם
והאחרון שפורק .הוא נכלל בשטח שסופח לגרמניה .שטח הגטו היה
ארבעה קילומטרים רבועים בלבד ,מתוכם רק כשניים וחצי קילומטרים
רבועים בנויים .בשטח זה נדחסו כמאה שישים וחמישה אלף יהודי לודז'
וסביבתה ,ביניהם יהודי ולוצלאבק .אחר כך גורשו אליו גם עשרות אלפי
יהודים מארצות אחרות והצפיפות גדלה מאוד .רוב חדרי המגורים היו
בתי עץ ,בלי מים זורמים ובלי ביוב .במשך שנות קיומו של הגטו לא
הגיעה אל יושביו כל ידיעה על הנעשה בעולם היהודי.
בראש היודנראט עמד חיים מרדכי רומקובסקי שדגל ב"עבודה למען
הצלה" .הוא בנה רשת תעשייתית גדולה שהתפתחה בקצב מהיר .עד
אוגוסט 1943פעלו כמאה "רסורטים" )כינוי לבתי המלאכה בגטו( .גם
הזקנים והילדים נאלצו לעבוד.
עם תחילת הגירושים בדצמבר 1941נתבקש היודנראט להכין רשימות.
רומקובסקי פנה אל ההורים וביקש מהם שיתנו לו את ילדיהם שנחשבו
לבלתי יצרניים ,בבחינת "לקטוע את האיבר כדי להציל את כל הגוף".
בספטמבר 1942גורשו רוב הילדים ,הזקנים והחולים ,בגירוש שכונה
"שפרה" )עוצר( .כנראה שבגירוש זה החביאה האםֶ ,ח ָלה כהן ,את
בנותיה והצילה אותן.
יודעים לאן בעצם אנו מובלים ,ואין לנו אפשרות להעריך כמה זמן אורכת הנסיעה.
הגענו ללודז' .הגטו הזה סגור עוד יותר .בימים הראשונים דוחפים אותנו לבתי סוהר
כמקום אכסון זמני .כיוון שהמקום מתמלא במהירות ,הם מחליטים להעביר אותנו
למקום אחר .נראה כי הגרמנים תכננו מראש לרכז כאן את היהודים ,משום שכל השכונה
מוקפת כבר בגדר גבוהה השמורה היטב על ידי נאצים חמושים .אלה הם בתים עזובים
שיד אדם לא נגעה בהם זה זמן רב .אנחנו מקבלות חדר בקומת מרתף שקרני השמש
לא חודרות אליו כלל .מזג האוויר קר ,והקירות מדיפים ריח של יושן ושל עובש .הרצפה
עשויה מקרשים רקובים ושבורים .אלה תנאים מושלמים עבור חרקים וחולדות .המקום
לא ראוי למגורי אדם .קור כלבים שורר כאן .אין פה מיטות ,אנחנו ישנות על הרצפה.
בימים הראשונים אנחנו מחפשות בערמות הגרוטאות בתקווה למצוא משהו שנוכל
לישון עליו .שתי מיטות ברזל ושלוש שמיכות קרועות שמצאנו מנחמות אותנו קצת.
כמה ארגזים משמשים אותנו במקום שולחן .בצורה עלובה כזו אנחנו חיות שלושתנו
אמי ,אחותי ואני.
שנים של גיהינום | 27
