Page 26 - צעדה לחיים

‫העוני בגטו ולוצלאבק והפרידה מאבא‪1941-1940 .‬‬

‫בור הגרמנים שנת ‪ 1940‬היא שנה של תכנון פעילות‬

‫לתקופה הקרובה‪ .‬אנחנו מרגישים זאת על בשרנו‬

‫בינואר ‪ .1941‬קבוצת גרמנים עוברת בין חדרי הגטו‬

‫וקוראת לכל ראשי המשפחות לצאת ולהתרכז ברחבה הסמוכה‪ .‬הם‬

‫מאיימים שמי שלא יצא – ייהרג‪ .‬עד כה התנחמנו בעובדה שכולנו‬

‫ביחד‪ .‬כך קל יותר לשאת את הסבל‪ .‬עכשיו‬

‫הם מחליטים לקחת את האבות ולהפריד‬ ‫הגירושים מוולוצלאבק‬

‫בינינו‪ .‬לא ציפינו כלל להחלטה הזו‪ ,‬והיא‬ ‫חזרו ונשנו בקיץ ‪ ,1941‬עם‬

‫שוברת אותנו כליל‪.‬‬ ‫פלישת הגרמנים לברית‬

‫אנחנו לא עוזבות רכוש‪ ,‬אלא נפרדות‬ ‫המועצות‪ .‬ב־‪ 26‬ביוני ‪1941‬‬

‫מבעל ואב יקר ואהוב‪ .‬אין בכוחנו להתגבר‬ ‫החלו הגרמנים בשילוחים‬

‫על כאב הפרידה‪ .‬לא נותר לנו אלא להביע‬ ‫למחנות כפייה‪ .‬מאות גברים‬

‫אותו בזעקות ובבכי‪ ,‬אך הגרמנים אינם‬ ‫נשלחו למחנות עבודה‬

‫מבינים ללב נשים בוכות ולזעקתם של ילדים‬ ‫במחוז פוזן שפעלו ברובם‬

‫אומללים‪ ,‬הם נשארים באדישותם ומעלים‬ ‫מנובמבר ‪ 1939‬עד אוגוסט‬

‫באכזריות את הגברים למכוניות המשא‪.‬‬ ‫‪ .1943‬יושבי המחנות הועסקו‬

‫נותרנו שלוש‪ ,‬ואיננו יודעות אם אי פעם‬ ‫בעבודות בניין‪ ,‬בחקלאות‬

‫נשוב להיות ארבעה‪ .‬המכוניות עם יקירינו‬ ‫ובסלילת כביש מהיר מפוזן‬

‫מתרחקות‪ .‬אנחנו עומדות עם יתר המשפחות‬ ‫לפרנקפורט‪ .‬עקב התנאים‬

‫הנעזבות‪ ,‬אך איש אינו מעז להוציא הגה מפיו‬ ‫הקשים נספו רובם‪.‬‬

‫בנוכחות החיילים הגרמנים‪.‬‬

‫עתה אנחנו מוכרות את כל יתר הדברים‬

‫שברשותנו על מנת שנוכל לקנות מזון לקיום‪.‬‬

‫תכשיטים אנחנו מחליפות עם הפולנים בלחם‪ .‬אנחנו חיות במתח‬

‫ובציפייה לשמוע משהו מאבי‪ .‬כעבור תקופה ארוכה אנו מקבלות‬

‫ממנו מכתב ובו הוא מספר כי הוא נמצא בפוזן )‪ ,(Poznan‬מחנה‬

‫שכל אסיריו יהודים המועסקים בעבודת פרך במכרות הפחם‪.‬‬

‫העבודה מייגעת ואוכל כמעט שלא ניתן‪ .‬אחרי שקיבלנו ממנו את‬

‫‪| 24‬‬