Page 116 - ויכוחי אמונה
P. 116
| 114הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג
קשה לתאר את הרושם שעשה מותו של הרצל בתנועה הציונית .גדול היה האבל
כאילו בא השמש בצהריים .הכול הרגישו בכובד האבדה ,כי כבה כוכב שהאיר אפלת
הגלות ,שלא היה כמוהו בשנות נדודיו של עם ישראל .כאב וצער ,בכי ומספד הקיפו
כל שדרות הציונים .כל הסכסוכים הפנימיים וחילוקי הדעות וההשקפות שותקו לעומת
האסון הלאומי ,שהתחולל לפתע פתאום ,והדהים את כל החוגים והזרמים השונים.
וכולם התאחדו באבלה של התנועה ,שנתייתמה ממנהיגה הגדול.
גם אלה שעמדו מחוץ לתנועה הציונית הכירו בגודל האבדה ,וגם העיתונות העברית
והכללית הקדישו מאמרים לתיאור האבדה הגדולה .הד ההתנגדות של חוגי החרדים
כאילו נדם בימי האבלות העמוקה הזאת .בבתי הכנסיות בערי ישראל ערכו הספדים,
ונוצרה אווירה מעולפת תוגה וצער עממי ,והכול למקטון ועד גדול ידעו כי "שר וגדול
נפל בישראל".
כותב הטורים האלה ,מלבד ההספד שנשא בבית הכנסת הגדול בפינסק ,השתתף גם
בהספדים שנערכו בערים אחרות על פי הזמנות מיוחדות .בין השאר הגיעני מכתב מאת
הוועד הציוני בבריסק דליטא לבוא שמה להספיד את הרצל בבית הכנסת הגדול .הם
בחרו בי ,כתבו במכתבם ,מאחר שאני מן הרבנים המעטים שהכירו את הרצל פנים אל
פנים .באתי שמה ותכף הלכתי לבקר את הרב מרא דאתרא .הציונים דעתם לא הייתה
נוחה מביקורי זה ,מפני שהרב נחשב למתנגד הציונות ,אבל אני לא יכולתי לעשות
אחרת .החלטתי בנפשי לא לבקש ממנו רשות להספיד ,כדי שלא להביא אותו ואותי
לידי ניסיון ,ורציתי לעבור בשתיקה על מטרת ביאתי לבריסק ולצאת ידי חובת ביקור
בלבד .אבל לא עברו רגעים מעטים ונכנסו אל הבית שני נושאי כליו של הרב -ר' יעקב
זלמן ליפשיץ ור' צבי יפה -והתחילו מתלחשים עם הרב ,וניכר היה שהם יודעים היטב
מי אני ולשם מה באתי לכאן .והנה פנה אליי הרב ואמר לי שהוא אינו מרוצה שאספיד
את הרצל בבית הכנסת הגדול "שהוא בחצרו" (דירתו הייתה בחצר בית הכנסת) .אני
אמרתי בתשובתי" :טוב ,אני שומע ,אבל ימחל לי כבוד הרב אם אומר שידיעתי את
הרצל היא מתוך הכרתי העצמית פנים אל פנים ואוכל להעיד ולקיים ,שכדאי הוא והגון
לכך שיספידו אותו ,בעוד שידיעותיו של הרב נובעות ממקור בלתי ישר ,ובהלכות עדות
הלוא העיקר הוא שיהיה 'מפיהם' ולא איש מפי איש" .כפי הנראה ,לא חשב מראש
שיקבל תשובה ברורה וישרה כזו ,ותכף השיב לי" :אין אני מחויב להתווכח בשאלה זו
עם הרב מפינסק" .ובאותו רגע הציע לי צבי יפה שאלה ישרה" :האם כבודו יציית לדברי
הרב?" השבתי" :בוודאי ,בשבילי מכריעים דברי מרא דאתרא" .כשחזרתי אל המלון
הודעתי מיד באופן רשמי ומוחלט ,שאין אני יכול להשתתף בהספד ,מפני שקודם כול
אני רב בישראל ,ואין בכוחי לעשות דבר שהוא למורת רוחו ורצונו של הרב דמתא.
בפרט שהוא בפירוש אמר לי שלא להספיד .הדבר הטיל סערה בין העסקנים הציונים,
