Page 114 - ויכוחי אמונה
P. 114
| 112הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג
ובכפר ,אף על פי שכבר יש אפשרות גמורה בידינו לסדר את חיינו כאן לפי חפצנו"...72
בקשר עם זה עולה על זיכרוני מה שכתב נחום סוקולוב ,כי טועים אלה החושבים,
שהרצל בסמכותו הגדולה היה יכול לשים קץ לחילול הדת בארץ ,אבל הוא סובר "שאף
הרצל לא היה יכול לנצח בפעם אחת את עקשנותם של בורים גסי רוח ,שאין להם לא
רק תורה אלא אפילו דרך ארץ וטקט כלפי הדברים המקודשים באומה" ("אישים" א'
.)44
אחרי האספה הלכתי הביתה ביחד עם הסופר ר' זאב יעבץ ועברנו בדרכנו ליד קפה
מהודר שהיה פתוח בפני כול .האולם הגדול היה שטוף אור החשמל .אנשים שונים
מבלים שם זמנם להנאתם ,אלה משחקים בביליארד ,אלה קוראים עיתונים ,אלה אוכלים
ושותים ,ומתוך כל התכונה הרבה הזאת הולכים ובוקעים צלילי מוזיקה המנעימים את
האוזן .יעבץ מתעכב בלכתו עומד ומסתכל בשים לב אל הנעשה כאן ומלבו הגיחה
אנחה וקורא" :אשרי העם שככה לו" .אני לא כל כך הבנתי את התפלאותו של יעבץ
לכינוס של "צדיקים" זה ,אך תכף הוא מבאר לי את דבריו ואומר" :אשרי העם ,שהוא
עצמאי בארצו הוא" -ובמוחי נמתח גשר בין פרשת אוגנדה לפרשת "אשרי" של יעבץ:
הוא היה מושפע מנאומו של הרצל על עצמאותו של עם.
מן האישים החשובים של קהילת ישראל בבאזל התוודעתי לרב ד"ר כהן .הוא היה אז
כבן ארבעים ,איש נחמד ויקר בתכונתו ,מהחבורה החרדית דפרנקפורט דמיין .גבה קומה
בעל צורה ובעל סבר פנים יפות .ביקרתיו בשבת אחר הצהריים .פגשתי אצלו את הרב
הישיש ר' אברהם אבא ורנר מלונדון ,ושלושתנו השתעשענו בדברי תורה .והנה ניגשה
אליי הרבנית כהן ומבקשת ממני ,שאמסור לבעלה אילו דברי תורה ,שיכולים לשמש לו
חומר בשביל נאומים לחתונות .בבאזל צריך הרב לנאום בשעת סידור קידושין .הנושא
הלוא אחד הוא בכל החתונות ולא ייתכן לחזור על דבריו כמה פעמים ,ומאין יימצא
לו כל כך הרבה חומר? וזה גורם לרב טרדה מרובה .לבי היה אל התנצלותה הצודקת
של הרבנית העדינה ,ותכף מילאתי את רצונה בגדר האפשרות שלי .בעלה היה מרוצה
מאוד מן החומר החדש ,שנתווסף לו בהיסח הדעת ,והיה שמח בראותו בעליל ,שזכה כי
אשתו תהא לו "עזר" ,ומלבד הסמיכה שלו על רבנות יש לו סמיכה גם על רבנית.
כיום כבר יודעים אנחנו ,שכל השאלה בדבר אוגנדה הייתה בגדר של דברים בטלים,
אבל היא הספיקה להטיל זוהמת המחלוקת בתנועה הכבירה של אנשים תמימי דעים
ולמרר את לבם של "חובבי ציון" באמת .מי שלא ראה את הבכיות של אלה האנשים
בעלי הרגש הלאומי אחרי שנתקבלה ברוב דעות ההחלטה החיובית בדבר אוגנדה ,לא
ראה חזיון תוגה מימיו .זה היה מחזה קורע לבבות של ציבור שלם ,הרואה את דגלו
7 2בישראל לאחר קום המדינה
