Page 86 - צעדה לחיים
P. 86

‫השתרשות‬

      ‫־‪ 28‬במאי ‪ 1946‬הגיעה קבוצת ה"שוודים"‬
       ‫להכשרה בדגניה ב'‪) .‬קדמה להם קבוצה‬
 ‫שהורכבה משלושה ילדים מסוריה‪ ,‬שנים־עשר‬
 ‫ילדים ניצולים שעלו בעזרת חיילי הבריגדה היהודית; שלוש‬
 ‫ילדות מעפילות מרומניה ועוד שני ילדים שהגיעו אחר כך‪(.‬‬

   ‫בהתחלה הם אומצו על ידי משפחות בקיבוץ‪ ,‬מפני שלא‬
  ‫היה מבנה מוכן לשכן אותם‪ .‬את אסתושה קלטה משפחת‬
  ‫רוזנפלד‪ .‬בנות המשפחה‪ ,‬נעמי ואביבה‪ ,‬אביהן ואמן מרים‪,‬‬

    ‫קיבלו אותה בזרועות פתוחות‪ .‬מרים הייתה אישה נמוכת‬
    ‫קומה ומלאה‪ .‬כיוון שגם היא עצמה הייתה נמוכת קומה‪,‬‬
‫הבטיחה אסתושה לעצמה להקפיד תמיד על דיאטה‪ ,‬לטפח‬

                  ‫גזרה דקה‪ ,‬לשמור על הגוף הרענן והצעיר‪.‬‬

   ‫כבר ביומם הראשון בארץ ציידו את הילדים ורכשו עבורם‬
      ‫פרטי לבוש‪ .‬אך משהגיעו לדגניה התברר שלא הביגוד‬

  ‫השוודי ולא העירוני התאימו לחודש מאי בעמק הירדן; מה‬
      ‫גם שהנערות רצו ללבוש רק מכנסיים קצרים וחולצות‬

    ‫בצבע תכלת עם דוגמת ִרקמה תימנית‪ ,‬כמו שראו אצל‬
      ‫בנות המשק‪ .‬הילדים רצו מאוד להידמות לצברים‪ .‬הם‬

   ‫השתדלו לחקות את לבושם ואת הליכותיהם‪ ,‬חלומם עוד‬
     ‫טרם עלייתם היה להתחבר לילדי הקיבוץ וללמוד בבית‬
                                           ‫הספר ביחד ִאתם‪.‬‬

    ‫בדגניה סימנו את כלי המיטה והבגדים של חברת הנוער‬
  ‫ו' באותיות ח"ח‪" ,‬חברת חמדה" על שם חמדה הלוי‪ ,‬חברת‬
   ‫הקיבוץ‪ ,‬השליחה שבחרה אותם לעלייה‪ .‬במכתב שנשלח‬

     ‫אל חמדה מעמיתה לעבודת השליחות נכתב‪" :‬מבין אני‬
  ‫לשמחתך שבני נוער הגיעו לקבוצתך‪ .‬היו בין אלה שאמרו‬
‫שאין זה פלא כלל שעם בואם ארצה דרשו להישלח לדגניה‬

                                                            ‫‪| 84‬‬
   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91