Page 88 - צעדה לחיים

‫התלמידים הביעו רצון ללמוד ולהתקדם‪ .‬הקשיים שלהם בלימודים נבעו‬
‫לדעת מוריהם מהיעדר מחשבה עצמאית ומחוסר תפיסה של עניינים‬

‫מופשטים שאינם קשורים למסגרת של סיפור או מאורע‪ .‬אולם המשמעת‬
‫בשיעורים הייתה טובה‪ ,‬זאת למרות חוסר בהרגלי ישיבה ולימוד ממושכים‪.‬‬

‫כעבור שלושה חודשים הצטרפו נערים ונערות נוספים ונפתחה כיתה‬
‫שלישית‪ .‬בשלב זה מנתה החברה ארבעים וארבעה חברים‪ .‬אחד־עשר‬
‫מה"חדשים" הגיעו מבלגיה והתגלה קושי בליכוד הקבוצה‪ ,‬גם בשל היותם‬
‫מפוזרים בין חברי הקיבוץ‪ .‬עדיין לא היה מקום לשכנם כחברת נוער וחסר‬
‫היה מועדון מתאים‪ .‬חלק מהנערים היו קשורים לחברות נוער במקומות‬
‫אחרים ונפרדו מהקבוצה‪ .‬חוסר היציבות השפיע על האווירה בקבוצה והדיון‬
‫חזר שוב ושוב לשאלת עתידה‪ .‬המדריכים זיהו כאן את הצורך להבטיח את‬
‫העתיד‪ ,‬צורך שנבע אולי‪ ,‬כך שיערו‪ ,‬מהעובדה שהנערים היו יתומים‪ ,‬שנותרו‬
‫ללא משפחות וקשרי משפחה‪ .‬הקבוצה שימשה להם כמשפחה חלופית‪.‬‬

‫העובדים שהועסקו בטיפול בחברת הנוער השישית היו המדריך נחום קלרמן‪,‬‬
‫המורים אהרון עמיאל‪ ,‬מרים ב"ח וצבי ק'‪ ,‬המורה להתעמלות יוסף ל'‪ ,‬המורה‬

‫לזמרה מנחם וסימה המחנאית‪ .‬בהתחלה נראה היה שנסיבות חיי הנוער‬
‫ש ִאתו עבדו‪ ,‬גרמו להם לחשוד בכול‪ .‬אך ככל שהעברית הפכה לשפת‬

‫הדיבור וככל שהתקיימו יותר שיחות ומפגשים בין הנערים למדריך – נוצרו‬
‫יחסי אמון והבנה הדדית‪ ,‬שאפשרו למדריך לעזור לחניכיו בחייהם הפרטיים‬

‫ובקבוצה‪.‬‬

‫עם חנה אפשטיין ועם אהרון עמיאל המורה לעברית‪,‬‬ ‫המשורר לוי בן אמיתי‪,‬‬
‫‪ 24‬בפברואר ‪1948‬‬ ‫המורה לתנ"ך‪ ,‬בטיול בצפת‪.‬‬

‫אסתושה התייחסה‬
‫ללימודים מאוד ברצינות‪.‬‬

‫‪| 86‬‬