Page 148 - ויכוחי אמונה
P. 148

‫‪ | 146‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

       ‫או מוות!" צרח השחרחר והלם בקת האקדח בשולחן‪ .‬אבא העתיק מבטו‬
       ‫אל תמונתו של עקיבא איגר ונעצו בעיני החמסן ואמר בקול מתון‪" :‬לא כסף‬
       ‫ולא מוות‪ .‬שמע‪ ,‬בחור‪ ,‬יודע אנוכי‪ ,‬שאתם שליחים של אנגלצ'יק‪ ,‬בעל הדין‪.‬‬
       ‫הכסף הופקד בידי עד שיוכרע הדין‪ ,‬והמנוול הלז עושה קנוניה עמכם כדי‬
       ‫שיקבל את הממון בלי דין תורה‪ .‬אל תעשו כאן קומדיות והסתלקו מיד!"‬
       ‫זה שעמד ליד הדלת נכנס אף הוא לחדר ופנה אל אבא‪" :‬למה תתעקש‪,‬‬
       ‫אדוני? הילד מבקש ‪ -‬תן לו את הלימונים הצהובים (שטרי כסף בשנת‬
       ‫‪ )1920-1919‬וחסל!" בראותם‪ ,‬שאין אבא חת מפניהם‪ ,‬קרא הגוץ אל‬
       ‫הארוך‪" :‬ראה‪ ,‬מוטקה‪ ,‬בן כלבים‪ ,‬כמדומה שטעינו בכתובת‪ ,‬אתה שואל!‬
       ‫ודאי טעינו‪ .‬הרי זה הרב‪ .‬רבי‪ ,‬האינך זוכרני‪ ,‬רבי? הרי התחתנתי והתגרשתי‬
       ‫אצלו‪ .‬ראה‪ ,‬סאשקה‪ ,‬מה עוללת! יסלח לנו הרבי!" נטל את ידו של אבא‬
       ‫וביקש לנשקה‪ .‬אך פטור בלא כלום אי אפשר‪ .‬אותם השודדים בצאתם‬

                               ‫מדירתנו חמסו את בעל חנות המכולת שגר בביתנו‪.‬‬

                ‫("הילד מבקש ‪ -‬תן לו"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמודים ‪)122-121‬‬

‫בקשר עם המצב הקשה נעשה חילוף משמרות בשלטון העליון של העיר‪ .‬הגנרל‬
‫גריגוריוב‪ ,‬שהיה איש ישר וטוב (הוא נתמנה אחר הפוגרום לשר העיר על מקומו‬
‫של ניידהארד‪ ,‬שהיה ממארגני הפוגרום) עזב את משרתו‪ ,‬ולשר העיר נתמנה הגנרל‬
‫טולמטשוב‪ ,‬שעמו התחילה "תקופת טולמטשוב" הידועה באודסה‪ .‬במינוי גנרל צבאי‬
‫זה לשר העיר הובלטה הנחיצות להשליט את הסדר בעיר בכוח של דיקטטור חרוץ‬
‫ובעל מרץ‪ .‬מלבד זה היו מעוניינים במינויו של טולמטשוב אנשי "אגודת העם הרוסי"‬
‫שחשבו אותו לאבן הראשה במצודת האגודה‪ .‬באמת היה הוא הולם את הזמן מטבעו‪,‬‬
‫וגם נתנו לו סמכויות רחבות לשם החזרת הסדר על מכונו‪ .‬הוא העמיד השגחה מעולה‬
‫על כל ענייני העיר‪ .‬בייחוד היה מתעניין בענייני הקהילה הישראלית‪ .‬הוא היה מרוצה‬
‫מאוד שענייני הקהילה עברו מן האינטליגנציה לידי נציגי בתי הכנסיות‪ ,‬כי כלל לא‬
‫הגה חיבה לאינטליגנטים מקרב היהודים‪ .‬ראשית עבודתו הייתה לבער את החמסנות‪,‬‬
‫וזה עלה לו בקושי רב‪ .‬הוא התלבט בכמה פנים להמציא תחבולות שונות איך להיפטר‬
‫מן הצרה הזאת‪ .‬הוציא כרוזים בעיתונות לא לפחוד מן המכתבים ששולחים החמסנים‬
‫ולא להיענות להם כלל‪ ,‬כי בזה הם מחזקים את ידיהם‪ .‬ביקש מאת כל אחד מהקהל‬
‫שיחווה את דעתו ועצתו בשאלה כאובה זו‪ .‬וסוף־סוף רק במשך זמן רב ובכוח הנשק‬
‫עלה לאט לאט בידי השלטון לחסל את ִקני הליסטים (אבל לידי שקט גמור לא הגיעו‬
‫החיים במדינה‪ ,‬עד תקופת המלחמה העולמית הראשונה שעמה ירדה שאולה מלכות‬

                                                             ‫הצאר ושלטונו האכזרי)‪.‬‬
‫מעניין הדבר‪ ,‬כי בפעולתו להשכין שקט בעיר ובייחוד להגן על האזרחים מחמס‪,‬‬
   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153