Page 151 - ויכוחי אמונה
P. 151
פרקי זיכרונות | 149
ונשתקעה השאלה לגמרי).
הרבנות באודסה נתנה לכל רב עבודה מרובה בכמה מקצועות של חיי הפרט והציבור
בכרך גדול זה .אבל בתקופה זו של מאורעות וזעזועים גדולים בחיי המדינה נשלבו
בעבודת הרב תפקידים חדשים בעלי חשיבות ממדרגה ראשונה .וכשאתה זוכר היום את
הזמנים הרעים ההם שעברו עלינו ואת הזכויות הגדולות שנפלו בגורלם של רבני העיר
לעשות איזו פעולה טובה ולהכניס איזה ניצוץ אור בימי חושך ואפלה -הנך מרגיש
קצת סיפוק נפש בזיכרון העבר שהוא תפארת לרבנות האודסאית .בזמן ההוא ,במצב
הצבאי שאודסה הייתה נמצאת בו היו קבועים בתי דין צבאיים שהוציאו פסקי מוות
לנאשמים בעבודה פוליטית נגד המשטר המדיני ברוסיה ובייחוד לנאשמים בפעולות
טרור .בין הנאשמים היו הרבה מצעירי ישראל וביחס אליהם לא היו בתי המשפט
מקפידים בחקירותיהם ואפילו שהאשמה לא הייתה מבוססת די צורכה ,העלו את הנאשם
לגרדום .גם בשטח זה היה היהודי "השעיר לעזאזל" .בקרב המשטרה והשלטונות היה
תוסס כעס נגד הטרוריסטים שהמיתו הרבה מהם ולכן התנקמו ביהודים .בבתי המשפט
היו אנשי המשטרה "העדים" על האשמה ,והמה כילו כל חמתם ב"יהודים הארורים".
זה היה טבח מיוחד ,שפיכת דמים של צעירי ישראל באופן חשאי שלא הרעיש את
העולם .הוא נעשה לכאורה באורח משפטי ובמצב של "דם קר" עם כל הסממנים של
הפרוצדורה בבתי הדין לפי סימן פלוני של הקודקס לדיני נפשות...
לפי חוקי המדינה ,צריך להיות נוכח כוהן דתי בשעת הוצאה לפועל את עונש מיתה.
במקרים כאלה היו מזמינים את הרב מטעם הממשלה .הד"ר אבינוביצקי היה מוסר לי
תמונות מזעזעות את הנפש מביקוריו אלה .הוא היה רושם בספר תמונות מהמקרים
המעציבים הללו ומן השיחות שהיו לו עם האומללים וקרא לרשימותיו "בני־מוות" .על
מקרה אחד שסיפר לי לא יכול היה לעצור את דמעותיו ,שהתפרצו מבין ריסי עיניו ,וכל
מי ששמע זלגו עיניו דמעות .שני אחים בחורים באו ללמוד באודסה בתור "אקסטרנים"
וגרו בחדר אחד גדול בחלק מולדבנקה .שם נעשה על ידי המשטרה חיפוש בלילה.
בשעת החיפוש נעשתה מתוך החשכה ירייה לכיוון המשטרה .הגבירו את הבדיקה בכל
חדרי החצר ,וכשהגיעו אל החדר של האחים תפסום ,והשוטרים העידו עליהם שהם
ירו אל המשטרה .בית הדין הצבאי דן אותם לתלייה .כשנכנס ד"ר אבינוביצקי אל
חדרם בבית האסירים התנפלו שניהם על צווארו ,חיבקו אותו ,נישקו אותו ,ונשבעו
בכל הקדוש שהם חפים מפשע .ואמנם נראה היה לעיניים שהנערים הללו אין להם
חלק בטרור ולא חטאו ולא פשעו ,אבל כבר היה מאוחר לעשות איזה דבר בשבילם .רק
רגעים אחדים היה קודם ביצוע הפסק דין .ומתו שני האחים ביחד מיתת חנק כקרבנות
קדושים וטהורים של שנאת העמים לישראל .אחר כך נתקבל מכתב מאחיהם ,בעל
בית מרקחת בפודוליה ,וביקש להודיע לו על דבר הרגעים האחרונים של אחיו השניים,
