Page 147 - ויכוחי אמונה
P. 147

‫פרקי זיכרונות | ‪145‬‬

‫השפעתם השלילית על תהליך המנגנון הממשלתי בקביעת הסדר בחיי האזרחים‪.‬‬
‫מאותו הזמן שהתחיל לרדת ערכו של האזרח התחילו רציחות של מפקדי המשטרה‬
‫ושל פקידים שונים במשרדי הממשלה‪ .‬באודסה ובסביבותיה הופיעו כנופיות מאורגנות‬
‫של חמסנים וליסטים שהטילו אימה ופחד על בעלי ההון‪ .‬שלחו מכתבים באופן גלוי‬
‫לאנשים אמידים באזהרת עונש מוות‪ ,‬שיכניסו להם סכומים מסוימים‪ ,‬ואלה שלא צייתו‬
‫לאזהרות הללו באו על עונשם‪ .‬נתקלקלה מכונת הסדר במדינה‪ ,‬העולם נעשה הפקר‪,‬‬
‫הותרה הרצועה‪ ,‬לית דין ולית דיין‪ .‬נקבע מצב צבאי וגם הוקמו בתי משפט צבאיים‪,‬‬
‫אבל קשה היה להשליט שוב את הסדר‪ .‬כוחות שונים שעבדו במחתרת‪ ,‬לא היו מרוצים‬

                                                        ‫כלל מן הסדר הקבוע ברוסיה‪.‬‬

                                                                            ‫חמסנים‬
       ‫באו חמסנים אל אבי לגזול כספים שהושלשו אצלו‪ ,‬עמד כנגדם ולא‬
       ‫נתן את הכסף‪ .‬היה זה בימים הטרופים‪ ,‬בתקופת הביניים שבין שלטון‬
       ‫לשלטון‪ ,‬כשתושבי העיר נבוכים ונפחדים מפני החמסנים‪ .‬נכנסו שניים‪,‬‬
       ‫אחד עמד על יד הדלת ואקדח בידו‪ ,‬ואילו האחר בא ונכנס אל חדרו‬
       ‫של אבי‪ .‬זה שליד הדלת‪ ,‬ברנש בלי סנטר‪ ,‬לחייו נפולות‪ ,‬אפו הארוך‬
       ‫חופף על פיו הרחב‪ ,‬חסר שיניים קדמיות‪ ,‬שנראה כצוחק ונוגע באוזניו‬
       ‫הגדולות‪ ,‬פנה אל אמא והזמינה ברוב אדיבות לשבת על הספה שבחדר‬
       ‫ההמתנה‪" :‬מאדאם" ‪ -‬הוא משטח ומנפנף את ידיו כמנצח על תזמורת –‬
       ‫"מאדאם"‪ ,‬הוא אמר בקול ממותק‪" ,‬אני לא אגיד 'הידיים למעלה' או 'הידיים‬
       ‫למטה' ‪ -‬אגיד לך אך לשבת ולא לדבר‪ .‬אני מפיל תחנוניי לפנייך‪ :‬נא לא‬
       ‫להתרגש! הביטו בה! המאדאם אינה בקו הבריאות? מה‪ ,‬הלב? אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬אוי‪,‬‬
       ‫יש לשמור על הבריאות! היש בעולם הזה דבר יקר מן הבריאות?‪ ...‬כאשר‬
       ‫חלתה אשתי ‪ -‬את שואלת מה היה לה? הרופאים אמרו לב חולה‪ ,‬הזמינו‬
       ‫את הפרופסור בוכשטאב‪ ,‬מיד שאלני‪' :‬באיזו קומה אתה גר?' אמרו לו‬
       ‫'בשלישית'‪ .‬נתן בי מבט של גנרל‪ ,‬ואמר בזו הלשון‪' :‬להווי ידוע לך‪ ,‬כי אני‬
       ‫עצמי חולה לב‪ ,‬לקומה שנייה אני לוקח שלושה רובלים‪ ,‬לשלישית ‪ -‬חמישה‬
       ‫רובלים‪ '.‬נו‪ ,‬אני שואל אותך‪ ,‬ואחרי זה מכנים אותנו בשם בנדיטים‪ ...‬אל‬
       ‫תשאלי מה עבר עליי‪ .‬שה‪ ,‬מאדאם‪ ,‬אל תצעקי לי לתוך אוזני"‪ .‬כל אותה‬

                                      ‫שעה החרישה אמא כדג ורעדה כעלה בסתיו‪.‬‬
       ‫עיקר המעשה התרחש בחדרו של אבא‪ .‬החמסן הגוץ והעגלגל ניגש‬
       ‫בצעדי ברווז אל שולחן הכתיבה‪ ,‬השפיל את עיניו המלוכסנות והזריזות‪,‬‬
       ‫שלף אקדח ופנה אל אבא ברוסית‪" :‬כאן‪ ,‬במגירה זו‪ ,‬מונח הכסף‪ .‬עליך‬
       ‫למסרו לידי!" אבא תלה מבט עקשני בתמונתו של החתם סופר ואמר‪,‬‬
       ‫כשהוא שוקל כל מילה‪" :‬נכון‪ ,‬הכסף כאן‪ .‬הוא אינו שלי ולא תקבלו!" "כסף‬
   142   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152