Page 149 - ויכוחי אמונה
P. 149
פרקי זיכרונות | 147
הזמין אליו את הרבנים הדתיים ופנה אליהם בבקשה שיעזרו לו לבער את הרע .בשעה
הקבועה באו לארמונו חמשת הרבנים הדתיים של העיר .באולם ההמתנה הייתה תכונה
רבה ממשלחות שונות ואישים שונים שחיכו בתור להיכנס ל"הוד מעלתו" .קצין אחד
משלישיו ליווה אותנו אל לשכת הגנרל .כשראה אותנו עמד וחיבק את ידו של כל אחד
מאתנו ואמר כי שמח מאוד לראות אותנו בלשכתו" :יהודים שכמותכם אני מוקיר".
פראזה זו לא שיחקה לנו כל כך .אפשר שאנשים של צורה ,כמו הרבנים הישישים ר'
יוסף הלפרן ור' שמואל פולינקובסקי בעלי שיבה ונשואי פנים ,עשו עליו רושם טוב,
אבל הגבלת הוקרתו ליהודים רק כאנשים כמותנו לא העירה בנו רגשות של סיפוק נפש
כלל וכלל .הוא תיאר לפנינו את המצב בעיר ואת דאגתו הגדולה לטובת האזרחים,
שיוכלו לחיות בשקט ולישון בשלווה ,והנהו מבקש מאתנו שנעזור לו בעבודתו לטובת
העיר בהטיפנו בבתי כנסיות ולהראות למתפללים על חומרת השעה ,שהרבה תלו בהם
עצמם .שלא יפחדו מהגזלנים ומאנשי חמס ,ובכל מאורע יודיעו למשטרה שתבוא להם
לעזר באותו רגע .הטילו עליי לענות לו תשובה .אני אמרתי לו שפעולתו החשובה
מותנית מן התורה "וביערת הרע מקרבך" ואין לך רעה גדולה ביותר מן אלה האנשים
המרעילים את חיי האזרחים הישרים .ואנחנו נכונים להטיף השכם ו ַה ֵטף שכל אחד
יבוא לעזרת הוד מעלתו -זוהי חובתנו ונעשנה.
למחר הופיעה בעיתונות ידיעה על משלחת זו ועל טיבה .בתוכה נאמר כי "התשובה
על דברי הוד מעלתו נתן הרב גליקסברג" .באודסה היה זה מעניין ביותר .עד עכשיו היה
רק הרב מטעם הממשלה מצוי אצל השלטון והוא היה נציג הקהילה לפני שר העיר ,והנה
הפעם רב דתי צעיר נותן תשובה ל"הוד מעלתו" ,ובייחוד בשאלה בוערת כזו ,הנוגעת
ממש בנפש כל אחד מאזרחי העיר .מובן ,שמתוך מאורע זה בעיר כאודסה נתווסף איזה
משקל לערך הרב בעיני הבריות ,אבל זה היה כבוד מדומה שמתן עונשו בצדו .אם הרב
נתן תשובה ,בוודאי היה בה עניין בשביל שר עיר בפעולותיו נגד החמסנים .ומה יאמרו
החמסנים? האם יעברו על זה בשתיקה ולא ידרשו גם המה תשובה מן הרב? ובאיזו
צורה? אבל פחדי היה לשווא ,וב"ה הדבר עבר בשלום.
פעולתו של טולמטשוב חרגה מתוך המסגרת של תפקיד שר העיר והקיפה את כל
ענייני האזרחים ,ובזה כאילו הסיג את גבולם של שאר מוסדות הממשלה וגם של מוסד
הרבנות הדתית .הוא לא הסתלק משום דבר וקיבל מכל מישהו תלונות וטענות שונות
ובעצמו היה מברר ומפשר את העניינים .בתוך ענייני הרבנות שלי היה עניין אחד של
אישות :בעל לא רצה בשום אופן ליתן גט פיטורין לאשתו .הוא היה פחות ערך בכל
המובנים ,ריק ופוחז ורע מעללים ,ואשתו הייתה צעירה ,יתומה מאב ואם ,ושני אחיה
אנשים מהוגנים ,היו דופקים על דלתותיי כפעם בפעם להציל את אחותם מכף בעלה
זה .אבל הוא לא רצה לגרש אותה .פתאום קיבלתי מכתב מאת טולמטשוב לבוא אליו
