Page 30 - צעדה לחיים
P. 30
כאן ,בגטו לודז' ,אנחנו נאלצים לעבוד בשביל הגרמנים תמורת סכום מועט שמוחזר
להם כשאנחנו קונים מזון .מקומות העבודה הם בבתי חרושת לייצור הנעלה והלבשה
לחיילים הגרמנים .אחותי בת שתים־עשרה ואני בת אחת־עשרה ,ושתינו עובדות בבית
חרושת לנעלי קש ולשטיחים העשויים קש.
בהתחלה קיווינו שאמנו לא תעבוד היות והיא קצת חולה ,אך מבחינה כספית אין זה
מתאפשר ,והיא נאלצת להצטרף אלינו .שלושתנו מרוויחות בקושי למנת מחיה .העבודה
קשה מאוד .אנחנו צריכות להספיק לקלוע צמה באורך אחד־עשר מטרים מחתיכות
קטנות של קש .אם לא נספיק -נקבל מכות .את הנעליים והשטיחים תופרים מאותן
צמות קש קלועות .כמובן שהצמה צריכה להיות יפה ומדויקת ,והיא עוברת ביקורת
חריפה מאוד .לא פעם בסוף יום העבודה זורקים לפח צמות ,ומי שקלע אותן אינו מקבל
תשלום עבור אותו יום קשה ומפרך .אם יום העבודה מאושר על ידי הגרמנים ואנחנו
מקבלים את הגרושים המגיעים לנו ,אפשר לקנות בהם אוכל אך ורק לפי ההקצבה
שנקבעה לנו.
הגשר שמעליו עברו היהודים בין שני צדי הגטו ומתחתיו החיים המשיכו במסלולם הרגיל
| 28
