Page 127 - ויכוחי אמונה
P. 127
פרקי זיכרונות | 125
אפרת" .אבי בא לתאטרון רק פעם אחת ונאם שם ,בעת שהעלו את
החיילים היהודים לדרגת קצינים בתקופת קרנסקי.
("בית הכנסת הברודי" ,שמורים בלב ,חיים גליקסברג ,עמודים )39-38
לגב ֵאי בית הכנסת באודסה הייתה חשיבות מיוחדת .ובייחוד עלה ערכם מאז קיבלו
הגבאים זכות לבחור ולהיבחר למועצת הגבאים של העיר ,שהיה לוועד המפקח על
ענייני הקהילה .הגבאים כאילו היו תופסים עמדה רשמית כלפי חוץ וכלפי פנים והיו
מכירים בערך הכבוד ,שהעניקו להם המתפללים בבחרם בהם לעמוד בראש הקהילה,
גזוזטרה מיוחדת הייתה בצד ההיכל בשביל מושב הגבאים בשעת התפילה או הדרשה.
בשפה הרשמית ניתן לכל אחד משלושת הגבאים תפקיד מיוחד .אחד היה ראש בית
הכנסת ,אחד -גזבר ,אחד -מלומד ,כלומר מפקח על העניינים הרוחניים של בית
הכנסת .אבל התפקידים הללו באו לידי מילוי מתוך פיקוח משותף ביניהם .בימות
השבתות ויום טוב ,בתפילות הערב והבוקר ,היו הגבאים יושבים על דוכנם וכובעי
צילינדר חבושים לראשיהם (הצילינדרים היו מתשמישי בית הכנסת כמו הגלימה
והכובע של השמש וכדומה).
תפקיד חשוב היה בידו של שמש בית הכנסת .מלבד השמירה וההנהלה של ענייני
בית הכנסת בפנים ,השמש היה מקיף בפעולתו כל ענייני הרוח של המתפללים .בענייני
לידה ומיתה ,ברית מילה ,פדיון הבן ,חתונה ובכל מקרי משפחה שיש להם נגיעה
למנהגי ישראל ,היו פונים אל השמש והוא היה המתווך בין המתפללים והמוסדות
השונים .וראוי להעיר כי השמשים היו רובם ככולם אנשי צורה ולומדי תורה והיו
מכובדים על הציבור.
כשאני נזכר היום בבתי הכנסיות בכל היקפם הכמותי והאיכותי ,אני מרגיש רטט
נפשי מיוחד ,ובלבי מתעוררים געגועים אליהם ואל יופיים החיצוני והפנימי .באודסה
היו כשישים בתי כנסיות גדולים ,בתוכם בתי כנסת הבנויים בצורה מיוחדת וחזית של
מקדש הדת מבודד משאר הבניינים של הרחוב .כולם היו גדולי מידה ויפים בתכניתם
בפנים הבית .עם כל אלה המקומות הקדושים הייתי מקושר בפעולתי הרבנית .לא היה
אף בית כנסת אחד בעיר שלא דרשתי בו במקרים שונים בחיי הכלל והפרט .מלבד זה
הייתי מבקר אותם לפעמים בעניינים רוחניים שונים שנכנסו לחוג עבודתי .במשך כמה
שנים הייתי נוהג לבקר את בתי הכנסת בערב יום הכיפורים (יום אחד או שניים קודם
היום הקדוש) לשם קבלת תמיכה להחזקת חולים מקרב הרבנים שבאו להתרפא באודסה.
הזמן הזה היה מתאים ביותר למטרה זו ,מפני שהגבאים היו נמצאים אז בבית הכנסת
וגם צרור הכסף היה מצוי אצלם .בין כסה לעשור היו המתפללים מסלקים את חובותיהם
לבית הכנסת עד הפרוטה האחרונה ,וקופת בית הכנסת הייתה אז מלאה בשפע .הגבאים