Page 142 - ויכוחי אמונה
P. 142

‫‪ | 140‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בייחוד הציעו לרבנים להוציא כרוז מיוחד ליהודי אודסה על ערכו הגדול של ביקור חולים‬
‫על פי התורה ועל הנחיצות לבוא לעזרת המייסדים בתרומותיהם הכספיות‪ .‬הרבנים כמובן‬
‫התייחסו באהדה אל הצעת הוועד‪ ,‬אבל להוציא קול קורא אל העם לא היה באפשרותם‪,‬‬
‫מפני שהמצב הצבאי שבו הייתה נמצאת העיר בזמן ההוא‪ ,‬היה אוסר הוצאת כל כרוזים‬
‫פומביים כמו אלה‪ .‬ולא הייתה דרך אחרת אלא לפרסם חוברת ספרותית על ערכה של‬
‫מצוות ביקור חולים בכלל‪ .‬עריכת החוברת נמסרה לי‪ .‬היא יצאה מתחת ידי בשתי‬
‫השפות המתהלכות בעירנו‪ ,‬ברוסית וביידיש בשם "עזרת חולים" בשני פרקים‪ :‬א‪ .‬בדבר‬
‫נחיצות השעה עקב המאורעות האחרונים לעזור לנגועי הפרעות‪ .‬ב‪ .‬על מצוות "ביקור‬
‫חולים" כעיקר גדול בעולם הצדקה והחסד לפי תורת היהדות‪ .‬החוברת נדפסה בעשרת‬
‫אלפים טופסים ועשתה תעמולה גדולה להתפתחות ענייני "עזרת חולים"‪ .‬חוברת זו היא‬
‫עבודתי הנדפסת הראשונה‪ .‬נשמר אצלי טופס אחד ממנה‪ 103.‬שנת ההדפסה ‪ ,1906‬השנה‬
‫הראשונה לרבנותי באודסה‪ .‬אני השתתפתי בעבודת הוועד בכל זמן קיומה של החברה‬
‫עד המהפכה‪ .‬אחרי מות הד"ר מריאשיס נבחר ליושב ראש החברה הפרופסור המפורסם‬
‫יעקב זילברברג‪ .‬בעקבות החברה "עזרת חולים" נתייסדה החברה "עזרת עניים" ‪-‬‬

       ‫יושב ראש עורך דין ליבוביץ'‪ ,‬וחברת "עזרת יתומים" ‪ -‬יושב ראש ד"ר אורבנט‪.‬‬

                                                                       ‫ציפייה בלילה‬
       ‫אבא מאחר לשבת בוועד של "עזרת חולים"‪ .‬אני שוכב בעיניים פקוחות‬
       ‫ולבי יוצא אליו‪ .‬הרהורים רעים עולים על לבי‪ .‬שמא‪ ,‬הלילה‪ ,‬הטראם דרס‬
       ‫אותו‪ ,‬שמא מעדה רגלו על הכפור? מי יודע‪ ,‬מי יודע! אני מאזין בציפייה‬
       ‫אל האפלה‪ .‬צלצול בשער‪ .‬צעדיו הכבדים של השוער‪ .‬קארפו מסיט ברוגזה‬
       ‫את הבריח‪ ,‬מחרף‪ .‬הנכנס צוחק שחוק שיכורים‪ .‬השרברב פרוחור גורר את‬
       ‫רגליו הכושלות אל מרתפו‪ .‬שוב מצלצלים ועולים על המדרגות‪ .‬אין אלה‬
       ‫צעדי אבא‪ .‬סוף־סוף הנה פעמיו‪ .‬אבא נכנס‪ .‬על אדרתו ועל כובע הפרווה‬
       ‫שלג‪ .‬הוא פושט את כפפות העור‪ ,‬מנער את השלג‪ .‬אני זונק אליו ומסתיר‬

                                                             ‫פניי תחת כנפי אדרתו‪.‬‬
       ‫ריח חריף ונעים של פרווה‪ .‬איזה אושר! אבא בריא ושלם! ריח של אבא‬
       ‫החורפי‪ .‬הוא מלטפני‪ ,‬מרחיקני מעצמו‪" :‬עוד תצטנן‪ ,‬שוטה קטן‪ ,‬מפני מה‬
       ‫אינך ישן?" עיניו מחייכות‪ .‬אינו נחפז לישון‪ .‬ועוד שעה ארוכה הוא כותב את‬
       ‫ספרו "הדרשה בישראל"‪ .‬הגולה הירוקה על שולחן הכתיבה מטילה צל על‬
       ‫הספרים‪ .‬מוארים‪ :‬קצה האף‪ ,‬הזקן הערמוני והיד הכותבת‪ .‬אני מתעורר‬

            ‫שוב‪ .‬אבא מהלך בהדר‪ ,‬מפהק ונאנח‪" :‬הוי‪ ,‬הוי‪ ,‬ריבונו דעלמא כולא!"‬
                                ‫("ציפייה בלילה"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמוד ‪)28‬‬

                                         ‫‪ 1	 03‬החוברת שמורה בבית הספרים הלאומי‪ ,‬מחלקת כתבי יד‬
   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147