Page 162 - ויכוחי אמונה
P. 162
| 160הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג
הכנסת הגדול ,אבל לפרקים היה צורך לדרוש גם בבתי כנסיות אחרים ,ובפועל לא היה
באודסה אף בית כנסת אחד שקול דרשתי לא היה נשמע בו.
פעולותיהם של הרבנים היו הולכות למישרים בלי עיכובים ומכשולים במסלול
המסורה ,המסוימת מקדמת דנא להלכה ולמעשה של תעודת הרב .בנדון זה הייתה
להם אוטונומיה גמורה .הממשלה לא התערבה במעשיהם כלל וכלל .בשטח זה גם כן
מתאים הכלל "אין רע בלי טוב" .אותה הכפילות של הרבנות ברוסיה ,שהיו בה הרבה
צדדים של שלילה ,היה בה גם צד חיובי לשמירת השלמות הרוחנית של רב בישראל.
הפקיד הממשלתי ידע את הכתובת של "הרב מטעם" בתמונת רופא ,רוקח ,הולך בגילוי
ראש ולבוש קצרות ,ועמו היה בא במגע ודורש מאתו חשבון על מעשיו ,והרב האמתי
היה "נעזב לנפשו" -יושב על התורה ועל העבודה ,דורש דרשות ומורה לעם דרך
החיים ,כותב ספרים ,מחדש חידושים ועוסק בפלפולי דאורייתא .ופקידי הממשלה
היו מביטים על הרבנים האמתיים כעל אנשי קודש ,יחידי סגולה בישראל ,שיש להם
עסק רק עם מלכותא דרקיע ולא עם מלכותא דארעא .וגדולי ישראל אמנם היו שבעי
רצון ממצב כזה .זכורני כשלמדתי תורה בבחרותי אצל הרב ר' יוסף רביץ ז"ל ,שהיה
אחר כך רב בברסטוביץ (פלך הרודנה) והוא התעתד אז לבחינה בידיעת השפה הרוסית
במידה הנחוצה בשביל רב בפלכי פולין .כשישבתי במעונו הוא שב אז מן הבחינה
בעיר שדליץ ותעודת הגמר בידו .תכף כשדרך הרב על מפתן ביתו קרא לאלה שישבו
אצלו" :ברוך ה' שפטרני מן הביכלאך!" 106וקריאה זו נפלטה מפיו מתוך עליצת הנפש
והודיה לה' כאילו ניצל מן הארי ,מן הברדלס .הוא הביט בשאט נפש על לימוד שפה
זרה ועל קריאה בספרים זרים ,כעל איבוד זמן לבטלה ,ולא היה שמח כלל על "סמיכה"
מן הגויים אלא על שנפטר מן הביכאלך .ופרט זה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד
על הכלל כולו יצא.
ובכרך אודסה היו הרבנים חופשיים לא רק מן הביקורת של הממשלה אלא גם מן
הביקורת של ממשלת העיתונות ,השופכת שלטונה על גוי ואדם יחד .באודסה הייתה
השפעתה של העיתונות גדולה ביותר .כל דבר שהתרחש בעולם הגשמי והרוחני היה
מוצא תגובה ראויה בעיתונות .ביחס לרבנים הרוחניים הייתה העיתונות נוהגת זהירות
יתרה וגם סבר פנים .אבל לא כן היה היחס שלה אל הרבנות הרשמית ואל פעולותיה .אותם
העיתונאים והרי ּפ ֹור ֶטרים שהיו מצויים אצל המוסדות השונים להביא משם "מטעמים"
אל הקוראים ,הצמאים לחדשות ,היו מבקרים יום־יום גם את לשכת הרבנות הראשית,
וכל דבר גדול או קטן מצא הד בעיתון .בייחוד הייתה העיתונות "מעוניינת" בקביעת
בחירות של הרב הרשמי וסגניו ,כי שאלה זו הייתה הולכת ונמשכת כמה שנים .קהילת
אודסה הייתה משוללת זכות זו של בחירת הרבנים הרשמיים במשך תקופה ארוכה של
1 06ביכאלך " -ספרונים"
