Page 158 - ויכוחי אמונה
P. 158

‫‪ | 156‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הוא ניגש אליה בצעדים שקטים‪ ,‬צעדי חתול‪ ,‬כשהוא מגלגל את שפמפמו‪,‬‬
‫נועץ בה עיניים זעירות‪ ,‬זדוניות‪" :‬שמעי‪ ,‬את‪ ,‬אני מבקש בטוב‪ ,‬הפסיקי‪,‬‬
‫שה שיהיה!" ובפנותו אל הרב‪" :‬רבי‪ ,‬הרי זה נמשך חודשים‪ ,‬וכבר הספיק‬
‫להכיר אותה‪ .‬אין בכוחי לחיות עמה‪ .‬כל הימים קטטות וסקנדלים‪ .‬מה הוא‬
‫מחכה ודוחה כל פעם‪ ,‬מה הוא יושב ושומע אותה? יכתוב גט‪ ,‬א סוף זאל‬

                                                ‫דאס נעמען!" (וסוף לעניין)‪.‬‬
‫"הביטו עליו‪ ,‬על הבוסיאק! (יחפן) הוא מבקש‪ ,‬לא? השמעתם? הוא‬
‫מבקש!" מסננת היא בין שיניה בקול דק וארסי‪" .‬אוי גאטעניו‪ ,‬הלוואי ותבקש‬
‫נדבות! חכה‪ ,‬חכה‪ ,‬עוד ארחץ את פרצופך במי קולון‪ .‬חכה‪ ,‬חכה‪ ,‬עוד תבוא‬
‫מגפה עליך‪ .‬עוד יכניסוך למיסוידובסקאיה ויוציאוך מגוספיטאלנאיה‪ ,‬ואני‬
‫עוד אזכה להובילך לסלובודקה רומנובקה ולשמוע א 'שיינע מלא' (תפילת‬

                                                        ‫אשכבה) על קברך!"‬
‫אחרי הפוגה קלה היא מתייפחת‪ ,‬ובקול חרישי מקוננת‪" :‬ריבונו של עולם‪,‬‬

   ‫אני חולה‪ ,‬חולה מאוד‪ .‬איך אני יכולה לקבל גט? מה יהיה עם הילדים?"‬
‫הבעל מתקרב שוב אליה בצעדים שוקטים ובקול רך ומתקתק‪" :‬קלרה‪,‬‬
‫אני אומר לך‪ ,‬קלרה‪ ,‬הלוא את מכירה אותי‪ ,‬קלרה‪ .‬אל תתחילי עם מירון‬
‫קפליושניק!" והוא מתפרקד על הכיסא ומפזם‪" :‬האט א איד א ווייבעלע‪,‬‬

         ‫האט ער פון איהר צרות" (אישה יש לו‪ ,‬ליהודי‪ ,‬והוא סובל ממנה)‪.‬‬
‫אבא מגביה את הגבות‪ ,‬ובזווית שפמו מפרפרת הבעת בחילה‪ .‬הוא נותן‬

                                                        ‫בו עין חדה וחמורה‪.‬‬
                  ‫"ישב בשקט! ומה מכוח המזונות‪ ,‬האם מתחייב הוא?"‬
‫הבעל מעמיד פנים חסודות ופונה אל אבא‪" :‬בנאמנות‪ ,‬כשם שאני יהודי‪.‬‬
‫רבי‪ ,‬מה הוא חושב‪ ,‬אני שואל אותו‪ ,‬רבי‪ ,‬את הכסתות האחרונות אמכור‪.‬‬
‫מתחייב אני ומוכן לתת ערבות הטובה ביותר‪ .‬אני שואל אותך‪ ,‬רבי‪ ,‬האם‬
‫ראה פעם 'קליפה' כזאת‪ ,‬והאם יימצא אדם‪ ,‬אשר יוכל לחיות עם שפיפון‬
‫כזה? אילו קללות מקללות שונות ומשונות ואילו גידופים! הרי אוזניו שמעו זה‬
‫עתה‪ .‬איפה שומעים דיבורים כאלה? אני שואל‪ ,‬רבי‪ .‬ברחוב קרטמישובסקי‬
‫שומעים דיבורים כאלה! יאמין לי‪ ,‬רבי‪ ,‬אם לא תליתי את עצמי על אחד‬
‫העצים בפארק אלכסנדרוני‪ ,‬ואם עוד לא הטלתי את עצמי אל הים השחור‪,‬‬
‫אם לא השתגעתי עד כה מכל דיבוריה וגידופיה‪ ,‬יאמין לי‪ ,‬מברזל חזק‬
‫אני‪ .‬רבי! רבי! רבי! מה הוא יושב ומחריש כאן‪ ,‬אני שואל אותו‪ ,‬ושומע את‬
‫כזביה! נעליים לבוריה קנית? קניתי‪ .‬מעיל חורף לליזוצ'קה עשית? עשיתי‪.‬‬
                 ‫להשתגע עלול אדם מאישה כזאת‪ .‬יכתוב גט‪ ,‬רבי‪ ,‬וחסל!"‬
‫סוף־סוף הוחלט לכתוב את ספר הכריתות‪ .‬לפני הגט שואל אבא את הבעל‪:‬‬
 ‫"אתה‪ ,‬מאיר‪ ,‬המכונה מירון בן אליעזר‪ ,‬האם נותן אתה גט מרצונך הטוב?"‬
   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163