Page 59 - ויכוחי אמונה

‫ויכוחי אמונה | ‪57‬‬

‫היותר גדולים חוגרים כל כוחותיהם המדעיים ומתאמצים לעבור את הגבול של השכל‬
‫האנושי ולגלות את המסכה הנסוכה על הסודות העולמיים – ולא עלתה בידם‪ .‬תקופה‬
‫הולכת ותקופה באה‪ ,‬והשכל האנושי עדיין נמצא באותה המבוכה עצמה בהכרת החולשה‬
‫שלו‪ .‬מסוקראטס ועד טולסטוי הפילוסופים מתלבטים ומסתגפים בצער הספקות ולא‬
‫העזו פניהם בשאלה של מציאת הבורא להוציא מפיהם המילה השלילית "לא"‪ ,‬ובימינו‬
‫ובמקומנו נערים קטנים מכנים לעצמם שם "מכחש באלוהים"! האם באמת הם כבר‬

‫למדו הכול ויודעים הכול?‬
‫הפרופסור טרטיאקוב הודיע בנאומו כי "אצלנו ובתקופתנו כל סודות הטבע פתוחים‬

‫לפנינו"‪ .‬האם באמת‪ ,‬פרופסור‪ ,‬מצב הדברים כך הוא?‬
‫בפועל ספר החיים הוא כספר החתום בשבילנו‪ .‬אנחנו קוראים רק את "השער" שלו‪,‬‬
‫אבל התוכן עדיין מכוסה ומופלא מאתנו‪ .‬ומי יודע עד כמה עלינו עוד לחכות לביאתו‬
‫של אותו המשיח‪ ,‬שירפא את האנושות ממחלת העיוורון שלה ותפקחנה עיני האדם‬

‫לראות את הנעלם ממנו עד כה?‬
‫הסופר הבלגי מוריס מטרלינק בחיזיון שלו "העיוורים" מתאר קבוצה של עיוורים‬
‫הולכים לטייל בלוויית מנהלם‪ ,‬כהן דתי זקן‪ ,‬משגיח של בית מחסה לעיוורים‪ .‬המה באו‬
‫אל היער‪ ,‬ובהשגחת מנהלם התיישבו במקומות שונים בין העצים הרעננים והתענגו‬
‫על הריחות הטובים ושאפו אווירו הבריא של היער‪ .‬בין כך באה עתו של הכהן הזקן‬
‫וימת לפתע פתאום‪ .‬גווייתו מוטלת בין העצים באחת מפינות היער‪ ,‬והעיוורים אינם‬
‫יודעים מזה כלום‪ .‬המה מפנקים את עצמם ומתענגים על ברכי הטבע הנדיב במשך כמה‬
‫שעות עד אשר הגיעה שעתם לשוב אל בית המחסה‪ .‬התחילו קוראים אל מנהלם ואין‬
‫עונה‪ .‬המה מתפזרים בכל חלקי היער‪ ,‬מגששים ומבקשים וקוראים אליו – אך אין קול‬
‫ואין קשב‪ .‬וכה הם תועים בייאוש מר במצב מדוכא‪ ,‬נפרדים ונפזרים זה מזה‪ ,‬נכשלים‬
‫ונופלים על כל צעד ושעל מאין להם מנהל‪ .‬וכמה גדולה הייתה המהומה והמבוכה בין‬

‫העיוורים כאשר הרגישו סוף סוף את האבדה של מנהלם הזקן‪.‬‬
‫במחזה זה מתאר האמן תמונה שלמה ממצבם המוסרי של ההמונים בתקופה שאנו‬
‫עומדים בה‪ .‬הדת הייתה בכל הזמנים מורה הדרך הרוחני של האנושות‪ .‬וכאשר איבדו‬
‫בני אדם נקודת המשען באמונה‪ ,‬המה מגששים כעיוורים באפלה ותועים אנה ואנה‬

‫במבוכת החיים‪.‬‬
‫זוהי עובדה‪ ,‬כי בני אדם המשוללים כל רגשי אמונה טובעים ב ְיֵון מצולה של ספקות‬
‫וייאוש‪ ,‬הבאים עקב החשבונות של השכל הקר‪ ,‬באין להם כוכב מזהיר ומורה דרך‬

‫ומשען מוסרי בתהומו של ים החיים‪.‬‬
‫אמנם כן‪ .‬זוהי עובדה! והנה באים בני אדם ומתאמצים לשלול מאת ההמונים משען‬
‫זה‪ ,‬לכבות אור האמונה ולהרוס מקדשיה‪ .‬אבל האם כבר הכינו מקדש אחר במקומו‬