Page 33 - צעדה לחיים
P. 33
כל כך לאוכל ולתרופה .אמא מבקשת להציל אותה ומתחננת בפני הרופאים .אין לנו
דרך לעזור לה .אמא ואני יושבות ולא יודעות איך אפשר להציל ובמה אפשר עוד לעזור.
אנחנו אובדי עצות.
ב־ 25ביוני 1944בשעה שתים־עשרה אחותי היקרה י ּו ְל ְז' ָיה הולכת לעולמה .אבל כבד
יורד על שתינו .לצער ולבכי אין גבול .קשה מאוד להיפרד מהיקרה לנו .אמא בוכה נורא.
לימים ,כאם לילדים ,לא אבין איך יתכן שהחזיקה מעמד ,במצב הנורא שבו היא הייתה.
זמן קצר עבר וכבר נמנע מ ִאתנו להגיע אל קברה .באה עלינו צרה חדשה .פוקדים
עלינו לארוז את החבילות שעוד נשארו בידינו ודוחפים את כולנו לרכבות משא סגורות.
שבעים וחמישה איש בקרון אחד .כמו דגים מלוחים .בלי טיפת אוויר .חושך ,תמיד הם
עושים את זה בלילה .אמא מחזיקה אותי חזק ,כדי שלא תאבד אותי .ב־ 10באוגוסט
1944אנחנו עוזבים את גטו לודז' .איש אינו יודע לאן ולמה .בלי אוכל ,בלי מים ובלי
אוויר .אנשים בוכים ,מתעלפים ומתים מרעב ומצמא .מחריד .יש שמנסים לשבור את
הקרונות כדי לברוח ,אך הם ממוסמרים בברזלים .לאחר כמה ימים של נסיעה טרגית
מגיעה הרכבת לאושוויץ.
מחנות השמדה בפולין גטאות במלחמת העולם השנייה בפולין
שנים של גיהינום | 31
