Page 48 - צעדה לחיים
P. 48
חיה־חלה נישאה לישראל־זאב בוימגולד בקליש ערב פרוץ המלחמה.
שניהם שרדו את נוראות המלחמה בנפרד זה מזה .חיה ניצלה מאושוויץ
ומברגן־בלזן ,בזמן השחרור הייתה חולה מאוד ונשלחה להחלמה בשוודיה.
לאחר תקופה של שנתיים עלתה ארצה והתאחדה כאן מחדש עם בעלה,
שהוריו עלו לארץ בשנות השלושים .ב־ 1948נולדה להם לאה ,בתם
היחידה.
על אף הבדלי המנטליות )חיה הייתה חרדית( ופער הגיל ,אסתושה אהבה
אותה אהבת נפש .חיה'לה הייתה אישה טובת לב ואמיצה .אסתושה
לא שכחה כיצד הייתה לה נפש קרובה וכתף תומכת ,קרן אור בזמנים
האפלים ביותר .בכל הזדמנות שבה נסעה עם אריה לתל אביב -ביקרו
את משפחת בוימגולד .גם את אחותה של חיה הכירה אסתושה היטב.
אחרי שעברה לבני ברק שמרה ִאתה אסתושה על קשר טלפוני רצוף .כמו
תמיד הן דיברו פולנית ,להנאתה של אסתושה.
פעם אחת ,באו חיה'לה ומשפחתה לקריית גת לבקר את אסתושה ,אריה
ובנותיהם .בגאווה סיירו ִאתם מסביב לביתם ובני משפחת בוימגולד
התפעלו מגינת הקקטוסים ומהבית היפה והמטופח.
חיה נפטרה בשנת 1995בגיל שמונים ושלוש .מאז התקשרה אסתושה אל
הבת לאה לקראת כל חג.
ואוכלים מכל הבא ליד .אני משתדלת לעזור להם ככל יכולתי ונותנת להם תפוחי אדמה
מהמטבח שבו אני עובדת ,אך זה לא מספיק בשבילם.
יום אחד מגיעה פקודה חדשה לעזוב את המחנה .מחנה גובן נסגר וחלק מהגרמנים
בורחים .איננו יודעים מה לעשות .האם כדאי להסתתר ולא ללכת עם כולם?
כל אחד מ ִאתנו מקבל כיכר לחם לדרך.
בשעה שש בבוקר אנחנו יוצאים מהמחנה .אנחנו הולכים כבר כמה קילומטרים .אך
אין לנו כוח להמשיך .אנחנו הולכים בקור ,נועלים כפכפים ,ובקושי לובשים משהו .לא
יורד שלג ,אבל קר .התקווה היחידה שלי היא שאולי בקרוב יעלו אותנו לקרונות .אבל
זה רק חלום.
עברנו כבר עשרים קילומטרים .לילה .אנחנו רק רוצים לנוח רגע ,וזה בלתי אפשרי.
אחרינו הולכים גרמנים עם מקלות וכלבים נושכים ולא נותנים לנו לנוח .חלקנו נופלים,
אך הגרמנים אינם מאפשרים לנו להרים את הנופלים ,הם דוחפים אותנו להמשיך ללכת
| 46
