Page 135 - ויכוחי אמונה
P. 135
פרקי זיכרונות | 133
שישה מיל די שמעון–יעקב
וציפה גליקסברג :הבנות
י ֶנ ֵ ָטה ,גניה ,אידה ולָ ַמה
והבנים חיים ומולה.1908 ,
אזכרה יום
עברנו אל דירתם החדשה של הורי הרצל חברי ...לפנות ערב אחזוני געגועים
והרהורים עצובים .הייתי בא ומתבונן בחלונות דירתנו וקורא לאמא .אמא
הייתה יוצאת אל החצר ,עומדת מרחוק עטופה חלוק לבן של אחות ואומרת
בקול בוכים כשהיא פוכרת אצבעותיה" :לך ,בני ,והגד תהלים .שמואליק
שלנו זקוק לרחמים גדולים .מוליה חולה אנושות! הכול מרבים בתפילה
ועושים תשובה ,ואני משתובב כאחד הפוחזים ואין עליי אימת הדין .מוראם
של הימים הנוראים נפל עליי .דימיתי את עצמי חוטא גדול שאין לו כפרה.
רצתי אל בית הכנסת "פריידיצקעס" והתפללתי בכוונה תפילת "מנחה"
ו"מעריב" ,ואחרי "זכרנו לחיים" חזרתי כמה פעמים" :וכתוב בספר החיים
את שמוליק!"
בליל "כל נדרי" התפלל אבי בבית הכנסת של הנגרים ,הסמוך לביתנו.
באתי לתוכו ברגעים הגדולים והכמוסים שלאחר "תפילה זכה" .בתוך
הדממה העמוקה והמתוחה ששררה בבית הכנסת נישא קולו הקולח
והמלטף אל קהל עדתו .הוא דיבר על כוחו של היהודי לסגל לעצמו ביום
הקדוש הידמּות למלאכי השרת ולהיות כמוהם .נקי וטהור מכל חטא
ועוון...
