Page 136 - ויכוחי אמונה
P. 136

‫‪ | 134‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הד לדבריו שהשמיע אז מצאתי לימים בספרו "ישראל ואוריתא"‪" :‬וביומי‬
‫דרחמי הללו‪ ,‬בראש השנה וביום הכיפורים‪ ,‬עומד היהודי ומתחנן לפני קונו‪:‬‬
‫'אבינו‪ ,‬מלכנו‪ ,‬זכור רחמיך וכבוש כעסך וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית‬
‫ועוון'‪ .‬מה עניין עוון אצל שבי ומשחית ושאר מיני פגעים? 'עוון' זה אחד‬
‫מהפגעים‪ ,‬שבשבילו נשפך דם ישראל כמים‪ .‬ומובנו של עוון זה אינו החטא‬
‫הפרטי בישראל‪ ,‬אלא ב'עוון' שטפלו עלינו שונאינו בזמנים שונים‪ .‬בנוגע‬
‫לה'עוון'‪ ,‬שטופל עלינו האויב מן החוץ‪ ,‬הננו מתפללים לה'‪ ,‬כי יעשה אתו‬
‫כלה‪ .‬אבל בנוגע לה'עוון'‪ ,‬שגורם לנו האויב שבפנים הנפש‪ ,‬עלינו לכלותו‬
‫בעצמנו‪ ,‬לטהר ולזקק את רגשותינו ברוח המוסר הישראלי‪ ,‬ולהעמיד את‬

                                      ‫מזגנו הלאומי על טהרתו כבראשונה"‪.‬‬
‫הבריטון שר "אל מלך יושב על כיסא רחמים" (תפילה זו לא פעלה שוב‬
‫כמו בליל סליחות)‪ ,‬ואחרי כן שר מוטל'ה "כי הנה כזכוכית ביד המזגג"‪" ,‬כי‬
‫הנה ככסף ביד הצורף"‪ ,‬והנערים סיימו בחדווה "כן אנחנו בידך"‪ .‬בתפילת‬
‫"אל רחום שמך" המה הבס בקול מזעזע‪" ,‬עשה למען ירושלים עיר קודשך‪,‬‬
‫עשה למען ציון משכן כבודך"‪ ,‬וקולות הנערים חוזרים בקול בוכים על‬
‫המילה "עשה‪ ,‬עשה"‪ ,‬והבס ממשיך להרעיד את הבית ומחנן את קולו‪:‬‬
‫"עשה למען הרוגים על שם קודשך‪ ,‬עשה למען טבועים על ייחודך‪ ,‬עשה‬
‫למען באי באש ובמים על קידוש שמך"‪ .‬והטנור של החזן משתלב עם הבס‬
‫ומשתפך בתחנונים‪" :‬עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו‪ ,‬עשה למען גמולי‬
‫מחלב שלא פשעו"‪ ,‬וקולו הגבוה של מוטל'ה‪ ,‬כקול החצוצרה‪ ,‬מסיים בניגון‬

                            ‫של גמרא‪" :‬עשה למען תינוקות של בית ר־ב־ן!"‬
‫זוהרן של עשרות השלהבות‪ ,‬קולות האלגביש המרחפים בחלל הבית‪...‬‬
‫הסתכלתי באבא‪ :‬הוא ישב ישיבה זקופה‪ ,‬טיפות כבדות ירדו אחת־אחת‬
‫מעיניו‪ .‬באותו ליל הכיפורים הרגשתי תפילה זו בחריפות יתרה והתפללתי‬

           ‫בלב‪" :‬עשה למען שמוליק שלא חטא‪ ,‬ושלח לו רפואה שלמה‪"...‬‬
‫למחרת‪ ,‬ביום הכיפורים‪ ,‬באתי כמה פעמים אל מול דירתנו‪ .‬רופאים באו‬
‫ויצאו‪ .‬בצהריים בא רופא ממושקף‪ ,‬דל בשר ובעל זקן חד‪ ,‬דוקטור גשלין‪.‬‬
‫הוא הביא עמו מין מכונה עם ארובה (כפי שנודע לי אחר כך ‪ -‬לשם החדרת‬

                                                                ‫אדים לגרון)‪.‬‬
‫בשעה שלוש יצא אבא בצעדים מהירים מן הבית‪ .‬הוא רץ ואני אחריו‪.‬‬
‫עברה כרכרה‪ .‬אבא עמד רגע‪ ,‬עיניו תהו‪ ,‬הוא צעק בקול ניחר‪" :‬איזבושצ'יק!‬
‫איזבושצ'יק!" (רכב! רכב)‪ ,‬רציתי לצעוק‪" :‬אבא‪ ,‬מה אתה עושה!" ולא‬
‫אמרתי דבר‪ .‬עמדתי נדהם ונרעש והתבוננתי בו‪ .‬אבא העמיד רגלו על כבש‬
‫הכרכרה והורידה מיד כנכווה‪ ,‬אם כי "פיקוח נפש דוחה שבת ואפילו כל‬
‫התורה"‪ ,‬לא נסע‪ ,‬לא נסע‪ .‬וכך היה רץ במעילו השחור ובמכנסיו הלבנים‪,‬‬
   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141