Page 183 - ויכוחי אמונה
P. 183
פרקי זיכרונות | 181
ואם לעמוד על מאורעות החיים מתוך הסתכלות פסיכולוגית צריך לציין ,כי בתופעה
זו של שיבת בנים אל חיק הורתם בקשר עם הכרזת חופש מדיני -יש הרבה מן השפעת
החיים המיוחדים של יהודי רוסיה .שהרי אנחנו רואים ,שיהודי המערב באו לידי המרה
דווקא מתוך השפעת החופש .והסיבה היא פשוטה ,שם במערב אירופה ,ירדו היהודים
לתהום השמד לא מתוך אונס אלא מתוך כפירה ורצון .רעיון ההתבוללות וההתקרבות
ששררה ביניהם ובין האזרחים ,הטפה לסבלנות על ידי סופרי גרמניה כלסינג וחבריו,
שהאירו פנים ליהודים שבעקבה באה שאיפה לרפורמות ביהדות ,הפצת ההשכלה
החילונית בתוך השדרות הרחבות של העם על ידי מנדלסון וסייעתו -כל זה הביאו
לידי יציאת יהודים מן היהדות .וליציאה זו קדם ניתוק הקשרים עם עמם ותורתם.
התחילו בהשכלה לשם שוויון מדיני ,עברו לשכלול היהדות ותיקונים בדת וסיימו
בכפירה מוחלטת ויציאה מן היהדות לגמרי .אבל ברוסיה היהודים בעצם הדבר לא
יצאו מדת אבותם אלא נדחפו מתוכה בכוח העריצות של הגויים ,מתוך תנאים קשים
ואכזריים שנוצרו בשבילם .המומרים ברוסיה היו דוגמת האנוסים בספרד ,שהיו קתולים
רק כלפי חוץ ולא בלבם ,ומכיוון שמצאו פרצה בחומת העריצות מיהרו לצאת מן המצר.
אנוסי רוסיה לא יכלו לכבות את הניצוץ של "תשובת החרטה" שעוררה בלבם כיסופים
חרישיים שהרגישו בחביון הנפש להתאחד עם עמם לא נתנו להם מנוחה.
להבנת האופי של היהודי המומר ברוסיה ,כדאי ,לפי דעתי ,לציין בתור דוגמה את
העובדה ,שהפרופסור לחכמת הכלכלה מיכאל גרצנשטיין ,ציר הד ּו ָמה (שנרצח בידי
"המאה השחורה") 126מי שהיה יהודי ויצא מכלל ישראל ,רשם את שמו בספר הצירים
בדומה כנוצרי על פי דתו וכיהודי על פי לאומיותו .והוא לא היה יחידי שנשאר יהודי
בלבו .למשל עורך הדין הנודע באודסה צוילינג ,שעודו באביב ימיו עזב את עמו ,לא
יכול בשום אופן להסתגל אל "הגוי" שבו ,כי לבו היה מלא געגועים אל עמו ואל מנהגי
אבותיו .את בנותיו השיא על ידי תחבולות חוקיות שונות רק ליהודים .דיבורו עם
באי ביתו היה בלשון יהודית .בימות השבתות וחגי ישראל השתדל להימצא בסביבה
יהודית .בייחוד היה מתגעגע ליום השבת ,שהתרשם בו מבית אבא .וכפי שהיה אומר
הנגינה של קריאת התורה בבית הכנסת אינה יכולה למוש לרגע מזיכרונו .ומכיוון
שהותרה השיבה לדת ישראל ,מהר וחזר באופן רשמי כשהיה כבר בן שבעים .בשבת
הראשונה התפלל בבית הכנסת ונתכבד בעליית מפטיר .הוא קרא את ההפטרה בנגינה
המקובלת ברגש נפלא והביא את המתפללים לידי דמעות .הוא הספיק עוד לעמוד
בראש חברת "עזרת עניים" ומושב זקנים .הגה מחשבה להשתקע בארץ ישראל והחליף
בנדון זה מכתבים עם אישים ידועים בארץ (כך שח לי) ,אבל קדמהו המוות .הוא
ביקש שלא יערכו לו לוויה "אזרחית" (כמו שנוהגים הרבה שם) אלא לוויה בשמירת
" 126המאה השחורה" -כנופיות שאורגנו על ידי השלטונות וערכו פרעות ביהודים
