Page 185 - ויכוחי אמונה
P. 185
פרקי זיכרונות | 183
שנתנה לי הזכות להתרפאות ,גורמת לי כאב רוחני וממררת את חיי .אף על פי שאני
יהודית כמקודם ,מכל מקום מי יודע מה יכול להתרחש .אני מבקשת לבטל את התעודה
ולחדש את ימיי כקדם כאלו לא היה כלום .בעיר מולדתי אין יודעים מזה כלל .זה סוד
שלי ושל אמי .ולפיכך באנו לכאן לבצע את הדבר באופן רשמי .הסיפור היה נוגע את
הלב וצובט את הנפש ושמעתיו מתוך כאב כבוש .אני דיברתי על לבה דברים טובים
וניחומים והבטחתי אותה ,שהכול ייעשה לפי דיני ישראל .התעודה אין לה ערך והיא
בת ישראל לכל דבר ועניין .הדברים השפיעו על נפשה והחיו את רוחה העגום -הבעתי
לה איחולים לבביים של רפואה שלמה בקרוב ונפרדתי ממנה.
שוב הוזמנתי לצעיר חולה ,שמו הלפרן ,לאותה המטרה עצמה ,כמו בביקור הקודם.
המשפחה היא מתושבי אודסה ,מחוגי האינטליגנציה .הדירה מרוהטת יפה כיד העשירים,
טעם אסתטי שורר בכל סדרי הבית וכליו .ארון מלא ספרים בכריכות נאות משלים את
היופי של המעון .החולה דר כאן עם אמו האלמנה ,שהוא מפרנסה .הוא כבן שלושים,
גמר את הפקולטה למשפטים ,ובשביל להיכנס לאוניברסיטה קיבל את הדת הנוצרית.
הוא קיבלני בשכבו על ערש דווי ,כי היה חולה מסוכן במחלת השחפת בשלב האחרון.
על פניו הייתה שורה אצילות מיוחדת של איש הרוח .בעדינות הביע לי תודה על בואי
אליו.
בראשית דבריו אמר אליי" :רבי ,אני יהודי" .בשלוש המילים הללו כבר נאמר הכול.
המילה יהודי ,שהדגיש החולה בהטעמה אמיצה ביותר ,עוררה רטט בנפשי .ואמו
ואחותה ,שעמדו מאחורי מראשותיו של החולה לא יכלו להתאפק מבכי ,וכדי שלא
לצערו נמלטו שתיהן לחדר הסמוך ושם חיבקו זו את זו בבכי תמרורים ,ותכף שבו
אלינו בעיניים מלאות דמעות .אחרי דבריו הראשונים התחיל לפתח רעיון אמתי ,שאין
כל אפשרות לעקור מנפש האדם שורשי אמונה טהורה ,מורשת אבות מדור לדור .דבר
חומרי אפשר להחליפו באחר ולמכור אותו בכסף וזהב ,אבל לא קניין רוחני ,שיש לו
שורשים עמוקים בנפש .בשפה רוסית ,גרעינית וספרותית ביסס את רעיונו בקוצר דברים
יסודיים -ומיד הגיע לעצם העניין ,ואמר" :אני נשארתי יהודי ,כמו שנולדתי ,ויהודי
אשאר עד רגעי האחרון ,ומובטחני שהרב יעשה בשבילי לפי הוראת דיני ישראל" .על
דבריו הנרגשים השבתי בדיבור של חיבה והסכם גמור לדבריו .דבריי ,שנאמרו בסגנון
של שיחה פרטית ,הניחו את דעתו של החולה והשפיעו עליו רושם של ארגעה נפשית.
נפרדתי ממנו מתוך ידידות לבבית וברכת רפואה שלמה.
כשיצאתי מן החדר פגשני רופאו של החולה ,שישב בחדר השני ושמע את דברינו.
הוא אמר ,שהיה נוכח כאן מפני שחשש שהטקס של שיבה ליהדות ונוכחותו של הרב,
יעשו עליו רושם רע ,והנה אדרבה הרושם היה אך טוב בשבילו .לא היה כאן טקס אלא
דברים רכים וטובים שעודדו את החולה ברגעים הרעים שהוא נמצא בהם .הוא הילל
