Page 36 - צעדה לחיים
P. 36
"בת אחת שלי מתה ,תן לי בבקשה לפחות בת אחת שתישאר לי ".היא לא משלימה עם
הפרידה ,אך ללא הועיל .דווקא משום שהוא יודע שזאת אמי ,הוא לא נותן לי לעבור.
אמי בוכה וצועקת .מרוב רוגז הוא לוקח את אמי וסוגר אותה בחדר אחר ,עם החולים.
או שאולי היא בעצמה רצה לשם )אינני בטוחה מה קרה בדיוק( .באותו רגע אני מתגנבת
לחדר הבריאים .מאמינה שאולי בכל זאת תצליח אמי לחזור אליי ,אבל לא ,אני לא רואה
אותה יותר .אני בסך הכול בת ארבע־עשרה וממשיכה לקוות.
כך נפרדתי בפעם האחרונה מאמי היקרה .אני לבד .מכניסים אותי ל"מספרה" .ליד
כל שולחן עומדת גרמנייה וגוזזת את כל השערות .קשה להאמין ,אך לי לא מגלחים את
השערות .מישהו אומר" :את חמודה וחבל ".כנראה שמצאתי חן בעיני אותו אדם .שיערי
ֹה ַש ֵטני קלוע בצמות ומעוטר בארבעה סרטים ,שניים למעלה ושניים למטה .אני מאושרת.
אני נראית אנושית עם השיער ושונה מכולם .אני נכנסת לחדר השני שבו מחלקים שמלות.
כל אחת מקבלת שמלה שחורה ישנה וזוג כפכפים .בלי גופייה ותחתונים ,כמובן .אנחנו
יוצאות מהאולם ונראות כמו פושטות יד .רק עכשיו אני מאמינה שכולם סביבי אנשים
צעירים כמוני .כל הזקנים שהגיעו לכאן נשלחו היישר למשרפות .כולם מגולחים .אני
רצה בין האנשים ומחפשת את הפנים של אמי .אני יודעת שלא אראה את השיער העבה
והמתולתל שלה ,אבל כל זמן שהותי באושוויץ אחפש אותה בצריפים ,בין הבלוקים .דבר
לא ייוודע לי עליה .כנראה שהשמידו אותה עם כולם בהתחלה .לרגע לא אפסיק לחפש
אותה .אחרי ההתפשטות והגילוח מובילים אותנו למחנה "."E
סלקציה על הרציף בידי אנשי אס־אס .מספר אסירים ותיקים עוזרים למי שהגיעו זה עתה
| 34
