Page 40 - צעדה לחיים
P. 40
למזלי מופיעה ה"בלוקובה" ואומרת לי לברוח לבלוק מספר .26בחוץ יורד גשם .גם
הגשם שותף לגורלנו.
אני רצה החוצה בשמלה קרועה ומוכתמת כולה בדם .סנדליי גם הם קרועים .אינני
מצליחה לרוץ בבוץ ובלית ברירה זורקת אותם
בדרך ורצה יחפה .אני מגיעה לצריף מלוכלכת בלוק 25במחנה ) BIaמחנה
ומרוחה בבוץ .הרושם הראשון שלי מהצריף לא
בידוד ובית חולים לנשים(
רע .לפחות יש קרשים שאפשר לשכב עליהם .תוך
היה פרוזדור למוות .נשים
כמה רגעים מתברר לי שהצריף הזה שייך לאנשי שנגזר עליהן להישלח לתאי
פרוטקציה ,ובינתיים לא נוגעים בהם ולא מפרידים הגזים נשלחו לבלוק 25ושם
ביניהם .הזקנים ,האמהות עם הילדים עוד ביחד שהו כמה ימים עד שהועברו
עם אנשים בריאים וחזקים המתאימים לעבודה
קשה .הפרוטקציונרים האלה הם כנראה רופאים או במשאיות אל תאי הגזים.
מהנדסים .אולי יהודים .אני רצה לתוך הצריף שלהם התמותה בבלוק זה עלתה
בבהלה ,אבל הם אומרים לי" :תצאי מפה ,אם יראו בהרבה על התמותה בבלוקים
אחרים ,משום שהנידונים למוות
אותך הם יהרגו את כולנו!"
קיבלו אוכל ומים רק במקרים
"אבל אין לאן ללכת ,אין לי איפה להיות .תנו
שנשארה שארית כלשהי
לי להישאר רק הלילה!" אני מתחננת ,אבל הם לא במטבח המחנה ,ולעתים
נותנים לי ומגרשים אותי .אני יוצאת בבכי. קרובות אף קרה שלא קיבלו
טיפת מים במשך כמה ימים.
למחרת נודע לי שלקחו אותם ,כולם ,לגז ושרפו החצר שבין בלוק 25לבלוק
אותם .מתברר שניצלתי פעם נוספת. 26הייתה מוקפת חומה גבוהה,
וחלונות הבלוק היו מסורגים
אני נכנסת לצריף מספר .11עוברים כמה שבועות ומרושתים בחוטי תיל ,כדי
עד שמחליטים להפריד גם את המשפחות האלה. שהנידונות למוות לא תוכלנה
מוציאים את כל הילדים וגם את הזקנים. להימלט.
אני יושבת למעלה על מיטת קרשים ו ִל ִּבי הולם
בחוזקה ללא הרף .למזלי אני מצליחה להישאר עם
כל הבריאים .אלוהים שומר עליי .לאחר הסלקציה
נשארנו כמות קטנה מאוד ולא משתלם להם להחזיק
אותנו בצריף נפרד ,לכן הם מעבירים אותנו לצריף
25שבו יש עדיין קצת צעירים .במחנה שקט .הם הרגו כמעט את כל האנשים שהיו בו.
הגרמנים מסתובבים גאים ושמחים על שהצליחו מהר כל כך להשמיד את רוב האנשים.
אין ילדים במחנה .החורף בעיצומו .אני בודדה .לא מכירה אף אחד.
לאחר ארבעה חודשים באושוויץ מופיעה ה"לאגר־אלטסטה" ומודיעה לנו שבעוד
ימים אחדים יהיה עלינו לנסוע למחנה עבודה .אני לא מאמינה לה שאכן אנו נוסעים
לעבודה ולא מפסיקה לבכות .אני מאוד מפחדת ,אך כלום לא עוזר .אנחנו בידיהם ועלינו
להשלים עם הגזרה .הגרמנים מופיעים ומגרשים אותנו החוצה .אין בכוחי לקום.
| 38
