Page 39 - צעדה לחיים
P. 39
לאחר שאני מתאוששת אני עונה" :איני יודעת כלום ,עזבו אותי".
עוברים עלינו כמה ימים עצובים .האימהות ממשיכות לקוות שילדיהן יחזרו,
אך לשווא .אף אחד לא חוזר .חמישה ימים לאחר מכן סוגרים שוב את הצריף .שקט
שורר בו.
יום אחד נפתחת הדלת ועשרה גרמנים פורצים פנימה .פניהם כפני רוצחים ,ביניהם
מנגלה ו ְג ֵרזה .בשורה אנחנו ניגשות אליהם ערומות .הם בוחרים לפי הגיל ולפי צורת
ההתפתחות .מי שבעיניהם בריאה נשלחת לעבודה ,ומי שלא – לגז.
ה"בלוקובה" מכירה אותי ואינה רוצה
אירמה גרזה החלה את שאמות .היא ניגשת אליי ורומזת לי שברגע
הקריירה שלה כמפקדת שהגרמני יסתובב אקפוץ לחדר שלה
במחנה ריכוז בגיל שבע־עשרה. הסמוך ושם אסתתר .אני מפחדת מאוד,
הייתה אחת המשגיחות היפות ממש רועדת .מתלבטת אם לברוח .חיי
אך גם השטניות ביותר של אינם חשובים לי יותר .נמאס לי לברוח כל
בירקנאו .היא נודעה בנטיותיה הזמן ,למה לי לברוח ,אני יודעת שממילא
הפרברטיות וניצלה נערות אמות בסוף .אך בכל זאת אני אוזרת אומץ
צעירות לצרכיה .זכתה לכינוי ומחליטה לברוח .כמה אסירים רואים
"הצבוע מאושוויץ" ,ומהעדויות אותי ומחליטים גם הם לרוץ .מנגלה רואה
עולה שנהנתה מכל רגע ורגע ורץ אחריי .כמה מהבורחים מחליטים
בהתעללויות שלה .היא שירתה להיכנס בחזרה לשורה .אך אותי הוא
זמן רב בבירקנאו ומילאה שם תופס ומתחיל להרביץ לי בלי סוף .בועט
תפקידים רבים ושונים .בין היתר בי בלי רחמנות .אני כמקל דק ובקושי
הייתה שותפה לסלקציות של מצליחה לקום מהמכות .למנה נוספת
מנגלה .נתפסה בברגן־בלזן הוא נותן לי מכה באף .דם זב מאפי .איש
והוצאה להורג .במשפטה טענה אינו מרחם עליי .הוא זורק אותי כאשפה
ששמעה על תאי הגזים רק אל החולים והאומללים שעומדים למות.
באותו רגע אני נלחמת עם עצמי ומחליטה
מהאסירים עצמם. שוב לברוח מפה .דווקא עכשיו אינני רוצה
לתת את עצמי לרוצחים האלה .בכוחות
חדשים אני מתרוממת ובורחת .איש אינו רואה אותי בורחת .אני רצה למקלחת הקרובה.
כנראה של גרמנים ,ומסתתרת מתחת לשולחן .אני חיוורת כמו סיד ורועדת מפחד ,לאן
לפנות? מה לעשות? אני שומעת קול" :מה את עושה פה ,הסתלקי מפה!" צועק מנקה
המקלחת .יש לו אקדח או רובה והוא מכוון אותו אליי.
"אל תהרוג אותי!" אני צועקת בפולנית" .ניצלתי כרגע מהגז ,אני רוצה לחיות".
כנראה שהוא מרחם עליי .אני מתחננת בפניו שישתוק ולא יגיד אף מילה ומבטיחה
שמיד אסתלק.
שנים של גיהינום | 37