Page 39 - צעדה לחיים
P. 39

‫לאחר שאני מתאוששת אני עונה‪" :‬איני יודעת כלום‪ ,‬עזבו אותי‪".‬‬

‫עוברים עלינו כמה ימים עצובים‪ .‬האימהות ממשיכות לקוות שילדיהן יחזרו‪,‬‬

‫אך לשווא‪ .‬אף אחד לא חוזר‪ .‬חמישה ימים לאחר מכן סוגרים שוב את הצריף‪ .‬שקט‬

                                                     ‫שורר בו‪.‬‬

‫יום אחד נפתחת הדלת ועשרה גרמנים פורצים פנימה‪ .‬פניהם כפני רוצחים‪ ,‬ביניהם‬

‫מנגלה ו ְג ֵרזה‪ .‬בשורה אנחנו ניגשות אליהם ערומות‪ .‬הם בוחרים לפי הגיל ולפי צורת‬

                      ‫ההתפתחות‪ .‬מי שבעיניהם בריאה נשלחת לעבודה‪ ,‬ומי שלא – לגז‪.‬‬

                                                     ‫ה"בלוקובה" מכירה אותי ואינה רוצה‬

                               ‫אירמה גרזה החלה את‬    ‫שאמות‪ .‬היא ניגשת אליי ורומזת לי שברגע‬
                             ‫הקריירה שלה כמפקדת‬      ‫שהגרמני יסתובב אקפוץ לחדר שלה‬
                      ‫במחנה ריכוז בגיל שבע־עשרה‪.‬‬     ‫הסמוך ושם אסתתר‪ .‬אני מפחדת מאוד‪,‬‬
                        ‫הייתה אחת המשגיחות היפות‬     ‫ממש רועדת‪ .‬מתלבטת אם לברוח‪ .‬חיי‬
                           ‫אך גם השטניות ביותר של‬    ‫אינם חשובים לי יותר‪ .‬נמאס לי לברוח כל‬
                       ‫בירקנאו‪ .‬היא נודעה בנטיותיה‬   ‫הזמן‪ ,‬למה לי לברוח‪ ,‬אני יודעת שממילא‬
                            ‫הפרברטיות וניצלה נערות‬   ‫אמות בסוף‪ .‬אך בכל זאת אני אוזרת אומץ‬
                         ‫צעירות לצרכיה‪ .‬זכתה לכינוי‬  ‫ומחליטה לברוח‪ .‬כמה אסירים רואים‬
                        ‫"הצבוע מאושוויץ"‪ ,‬ומהעדויות‬  ‫אותי ומחליטים גם הם לרוץ‪ .‬מנגלה רואה‬
                        ‫עולה שנהנתה מכל רגע ורגע‬     ‫ורץ אחריי‪ .‬כמה מהבורחים מחליטים‬
                       ‫בהתעללויות שלה‪ .‬היא שירתה‬     ‫להיכנס בחזרה לשורה‪ .‬אך אותי הוא‬
                        ‫זמן רב בבירקנאו ומילאה שם‬    ‫תופס ומתחיל להרביץ לי בלי סוף‪ .‬בועט‬
                      ‫תפקידים רבים ושונים‪ .‬בין היתר‬  ‫בי בלי רחמנות‪ .‬אני כמקל דק ובקושי‬
                        ‫הייתה שותפה לסלקציות של‬      ‫מצליחה לקום מהמכות‪ .‬למנה נוספת‬
                          ‫מנגלה‪ .‬נתפסה בברגן־בלזן‬    ‫הוא נותן לי מכה באף‪ .‬דם זב מאפי‪ .‬איש‬
                      ‫והוצאה להורג‪ .‬במשפטה טענה‬      ‫אינו מרחם עליי‪ .‬הוא זורק אותי כאשפה‬
                          ‫ששמעה על תאי הגזים רק‬      ‫אל החולים והאומללים שעומדים למות‪.‬‬
                                                     ‫באותו רגע אני נלחמת עם עצמי ומחליטה‬
                                    ‫מהאסירים עצמם‪.‬‬   ‫שוב לברוח מפה‪ .‬דווקא עכשיו אינני רוצה‬

                                                     ‫לתת את עצמי לרוצחים האלה‪ .‬בכוחות‬

‫חדשים אני מתרוממת ובורחת‪ .‬איש אינו רואה אותי בורחת‪ .‬אני רצה למקלחת הקרובה‪.‬‬

‫כנראה של גרמנים‪ ,‬ומסתתרת מתחת לשולחן‪ .‬אני חיוורת כמו סיד ורועדת מפחד‪ ,‬לאן‬

‫לפנות? מה לעשות? אני שומעת קול‪" :‬מה את עושה פה‪ ,‬הסתלקי מפה!" צועק מנקה‬

                      ‫המקלחת‪ .‬יש לו אקדח או רובה והוא מכוון אותו אליי‪.‬‬

                      ‫"אל תהרוג אותי!" אני צועקת בפולנית‪" .‬ניצלתי כרגע מהגז‪ ,‬אני רוצה לחיות‪".‬‬

‫כנראה שהוא מרחם עליי‪ .‬אני מתחננת בפניו שישתוק ולא יגיד אף מילה ומבטיחה‬

                                                     ‫שמיד אסתלק‪.‬‬

‫שנים של גיהינום | ‪37‬‬
   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44