Page 42 - צעדה לחיים
P. 42
הבריחה מתאי הגז ומהמשרפות
ופרים אותנו פעם נוספת .מרחוק שומעים מוזיקה
שמטרתה לטשטש את המציאות .הם מכריחים יהודים
לנגן בתזמורת .אנו עוברים על פני צריפים ועוד צריפים.
זו הדרך למשרפות .אני רוצה לברוח ,אך מפחדת מפני הכלבים
הגרמניים .כולנו יודעות לאן הולכים .כולנו בוכות .כל עוד אני
צועדת – אני חיה .אני יודעת שברגע שאברח הכלבים הענקיים
יאכלו אותי .אף אחד לא מעז לזוז.
אנחנו עוברות על פני התזמורת ומתקרבות
לקרמטוריום .חיוורות מפחד כולנו צועקות. בתזמורות של אושוויץ ניגנו
אחיות אוחזות זו בזו בכוח ,רק לא להיפרד. כשמונה מאות נגנים ,יהודים
אנחנו נעצרות ליד צריף גדול .יוצאים ממנו
גרמנים ומחכים לקורבנות הבאים .אני יודעת ושאינם יהודים .הנגינה
שפה מגיע ִקצי .אני מחליטה לאסוף את כל התקיימה ביוזמת הגרמנים
כוחותיי ולברוח מהר .אך איני מספיקה .הם ובניהולם .השמעת מוזיקה
דוחפים אותנו לחדר ומצווים עלינו להתפשט שימשה את הנאצים כחולייה
בשרשרת ההשמדה ,הונאת
לגמרי. המובלים לסלקציה ולמיתה,
מופיעים לפנינו גרמנים .פניהם פני וגם ככלי בידורי לאנשי האס־
אס .הרפרטואר המוכתב היה
רוצחים. ארי ונאסרה השמעת לחנים
הם מעמידים פנים כבודקים אם אנחנו
מסוגלות לעבוד .אך כמובן שאף אחת לא יהודים או סובייטים.
נבחרת לעבודה ,את כולנו הם דנים למוות.
הם פוקדים עלינו לשבת בחדר שבו נמצאים
דרגשים מסודרים מלמעלה עד למטה .אנחנו מחכות ויודעות שזה
סופנו .אנחנו נדחסות עוד ועוד .אינני רוצה לשבת .אני עומדת ליד
הדלת ,מבפנים כמובן ,ומחכה .הגרמנים דוחפים פנימה עוד ועוד
נשים בעזרת מגלבים ,מקלות שרצועות עור מחוברות אליהם .ברור
לי שאם לא אברח בפעם האחרונה – מותי בטוח ,תוך שתי דקות
הוא יגיע .אני חושבת כיצד לברוח .ורואה שמכניסים לחדר שליד
| 40
