Page 43 - צעדה לחיים
P. 43
הכניסה הצרה ארגז ובו מסכות לגרמנים ששומרים עלינו .אני מעזה לבקש מעובדת
יהודייה שתנסה להסתיר אותי ,אני מפחדת למות .אך היא מתעלמת ,כאילו אינה
שומעת אותי .אני משתדלת לעמוד כל הזמן קרוב לדלת.
ברגע שנפתחת הדלת אני רואה בכניסה גרמני ענק עומד בפיסוק )עמידה גרמנית
טיפוסית( .בדיוק אז הוא שם את המסכה על פניו ,ואני קטנטונת ורזה )לא גדלתי הרבה
בשנים שחלפו( נדחפת ורצה במהירות בין הרגליים של הגרמני ובורחת .המזל שוב לצדי.
בדיוק באותו הרגע הם עסוקים בחבישת המסכות ואינם שמים לב אליי.
אני רצה מבלי לדעת לאן ולאיזה כיוון .אט־אט יורד הלילה .מה לעשות ,איפה
אוכל להסתתר וללון? אני רעבה וצמאה .כבר לא חשוב לי אם אחיה או אם אמות .אני
מתיישבת בקרבת אחד הצריפים ופורצת בבכי מר .אחרי כמה שעות אני שומעת פתאום
מישהו מתקרב אליי .אני פוחדת ,רועדת ורוצה לברוח.
הקול פונה אליי ברכות ואומר" :בואי ילדה ,אל תבכי".
אינני רגילה למילים שכאלה ,לכן הפחד מתגבר .מזמן לא שמעתי קול כזה.
אישה מתקרבת אליי .היא רוצה להציל את חיי .אני רעבה ואין לי לאן ללכת.
היא אומרת" :אני האחראית על המחנה ,בואי ִאתי .תהיה לך הזדמנות לברוח
מאושוויץ ,אשלח אותך עם אנשים מבוגרים לעבודה".
אינני מאמינה אך מקווה שזה נכון .היא מסתירה אותי במשרד שלה .אולי מצאתי חן
בעיניה ,הרי אני ילדה ,על ראשי שיער ,אולי אני נראית נחמד.
"אני אשמור עלייך קצת ".היא אומרת ונותנת לי לאכול .יהודייה נתנה לי מכות
כשביקשתי כוס מים ,ואילו גרמנייה עוזרת לי .במשרד שלה יש פתח למחבוא מתחת
לאדמה ושם היא מסתירה אותי כמה ימים ,עד שיוצא טרנספורט של בריאים לעבודה.
לפעמים זו תרמית ומוליכים את האנשים לגז ,ולפעמים באמת שולחים לעבודה .הפעם
ֵי ֵצא טרנספורט לעבודה בבתי חרושת בשביל הגרמנים.
שנים של גיהינום | 41
