Page 45 - צעדה לחיים
P. 45
באמצע ינואר 1945החל הצבא הסובייטי במתקפה לכיוון קרקוב
ואושוויץ .הנאצים החלו בנסיגה חפוזה .חמישים ושמונה אלף אסירים,
רובם יהודים ,נשלחו אל מחוץ למחנה ב"צעדת המוות" .האסירים לא
ידעו שהגרמנים נחלו תבוסה ,נאמר להם שהם נדרשים במקום אחר.
רבים מהם מתו במהלך הצעדה ,אחרים נורו עוד לפני צאתם מהמחנה.
רק חלק קטן שרד .ב־ 27בינואר 1945בשעות אחר הצהריים נכנסו
החיילים הסובייטים לאושוויץ .אסתושה כבר הייתה בדרכה למחנה גובן.
אני מתעוררת מרעב .אבל אין לי אפילו פרוסת לחם .אני מרגישה שאינני יכולה עוד
להמשיך .כמובן שאין לי ברירה .בשעות הצהריים הרכבת נעצרת וסוף סוף הקרון נפתח.
בבכי ובצעקות כולם מבקשים קצת לחם .מרחוק אנחנו רואים אוטו מתקרב מלא בלחם.
האנשים מתנפלים כמו חיות טרף ,למרות שהלחם חמוץ ולא ראוי למאכל אדם .שניות
ספורות חולפות עד שאני גומרת את המנה הקצובה לכל היום .אני כל כך רעבה שיכולתי
לגמור עוד שתי מנות כאלה .הם מביאים לנו דלי מים ואנחנו שותים ממנו כמו סוסים.
שוב סוגרים עלינו את הדלתות ואנחנו מנסים לישון.
פתאום אנו מתעוררים ברעש גדול של הפצצה .הרכבת נעצרת .ניגשים אליה בריצה
כמה גברים פולנים וצועקים שנברח מן הרכבת כיוון שמפציצים .אך אין באפשרותנו
לברוח כי הקרונות סגורים ואין אפילו חלון.
אנחנו דופקים בכל הכוחות שעוד נותרו לנו ,אולם אין איש סביבנו .כל הגרמנים
ברחו כדי להסתתר ואותנו השאירו ככה .הרכבת רועדת והפצצות הולכות ומתקרבות
אלינו .פתאום נופלת פצצה בקרון השכן .שלוש מאות איש נהרגים במקום.
אחרי ההפגזה הרכבת לא יכולה להמשיך בדרכה עד שתתוקן .את הדלתות הם לא
פותחים .כולם מציצים דרך סדקים קטנים בקרונות .אנחנו רעבים כזאבים .בינתיים
כמה מ ִאתנו מתו מרעב ומצמא.
אחרי שלושה ימים של עינויים אנחנו שומעים קולות של גרמנים" .הגענו .מהר,
להתכונן לצאת ".אנשים מתחילים לצאת חצי מתים ,מלוכלכים ,רעבים ,בקושי מסוגלים
להחזיק את עצמם על הרגליים .הערב יורד ,ולפנינו עוד דרך ארוכה מאוד של כמה
קילומטרים עד למחנה .מובילים אותנו דרך יערות ושדות ריקים .מזרזים אותנו במקלות
כמו פרות ,חלק מ ִאתנו נופלים בדרך בלי כוח חיים.
סוף סוף נראים מרחוק אורות .ב־ 10בפברואר אנחנו מתקרבים לשער .סופרים
אותנו ,לא נשארנו הרבה מאז שיצאנו מהמחנה .אחרי הספירה מכניסים אותנו פנימה.
לאחר שראיתי שהגדרות אינן מרושתות בחוטי חשמל אלא בחוטים רגילים ואי אפשר
להתחשמלִ ,ל ִּבי קצת נרגע.
שנים של גיהינום | 43
